מיטה ומיתה

יוצא יעקב אבינו מבאר שבע לחרן. גם נמלט מחמתו של אחיו וגם נשלח למצוא לו בת זוג. כך או כך חייו עומדים בפני שינוי ותפנית.

ואז, הפְלֶא ופֶלֶא – אך יצא לדרכו, והנה מצוין שהוא הולך לישון! "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.  וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ…" (כ"ח, י'-י"א).  מה פשר פסוקים אלה, ועניין השינה, מה בא ללמד?

עולה בדעתי שבאמצעות אזכור השינה, רומז לנו הכתוב על סיומו של קיום מסוג אחד ותחילתם של חיים חדשים. מעין מיתה שלאחריה תחיה ותובנה, או תהליך של לידה מחדש.

ידועה הזיקה בין שינה ומוות. בהולכנו לישון אנו קוראים קריאת שמע שעל המיטה ומנהלים טקס פרידה סמלי מהעולם: "רִיבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי… וְלֹא ייֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי". תוכן זה "מהדהד" את הטקסט הנאמר בפי מסדרי הקבורה לאדם בשעת לווייתו, המשחרר אותו מכל חובה ומחויבוּת לבני אנוש. פסוקים נוספים, בסדר קריאת שמע, קושרים בין שינה למוות: "כִּי בְיָדְךָ נַפְשׁוֹת הַחַיִּים וְהַמֵּתִים… בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי…", "…וּתְהִי מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְהָאֵר עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֵּאִיר לְעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ".

יעקב אבינו יצא מבית הוריו וסיים את ילדותו: "כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ". פרק זה נסגר מאחוריו, לצמיתות. יתכן גם שעזיבת ארץ ישראל – נטלה את נשמתו. ואז, ב"שנת שטח", שהתקיימה במקום מבודד, בראשיתי וחסר שֵם, נפגש עם ה' ומלאכיו וכמו נולד מחדש: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי".

כתינוק וכאדם הראשון, נזקק כעת יעקב לאוכל, בגד ובטחון כתנאי לרכישת אֵמון ואמונה. "אִם-יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵא-לֹהִים…". עם צידה זו יֵצא להמשך מסע החיים.

בשכבנו לישון, מדי לילה, אנו נפרדים מחיינו הקודמים ובכל בוקר אנו שבים ונולדים. מוטיב המיטה (והמיתה), השזור לאורך חיי יעקב ואלמנט השינה והחלום המאפיינים את ספר בראשית, מבטאים להבנתי, "טקסי מעבר", הזדמנות יומיומית לסכם, להיפרד, לסלוח, ומתוך כך, להיוולד ולגלות מחדש את ה' והשגחתו.  (ויצא תשפ)