הרבה משברים פוקדים את החברה הישראלית בתקופתנו. המשבר היותר גדול הוא משבר המנהיגות, החוצה את כל התחומים, ואולי גם שאר המשברים נובעים ממנו. בספרו "חובות הלבבות" [שער הבחינה פ"ה] עומד רבנו בחיי על התופעה המופלאה של ההשגחה העליונה שנתנה בבני אדם את ההסכמה למנות לעצמם אחד מהם שיהיה להם למנהיג, והם מצייתים לו למרות שטבע האדם הוא שלא להסכים לדעת הזולת. ההסכמה הזו חיונית לקיומה של החברה האנושית ובלעדיה היתה שולטת אנרכיה. על כך אמרו חז"ל: "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו". המנהיגות היא צורך אנושי, ואליה התכוון יותם במשלו [שופטים ט]: "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך". במשלו הוא מתאר אפשרויות שונות של מנהיגות: יש מנהיג שהוא כזית, התורם למצבו הרוחני של הציבור כשמן המאיר, יש מנהיג שהוא כתאנה הממתיק את חיי התושבים, ויש מנהיג הדומה לגפן המשמח אלוקים ואנשים, אבל בפועל לא אלו ולא אלו הם השולטים אלא את השלטון תופס האטד, שיח קוצני שאינו תורם דבר לציבור, אלא רק הורס ומכאיב.
פעמים שהציבור הוא האשם במנהיגות האטד, שהציבור באיוולתו ממנה את האטד על עצמו, אך פעמים ששלטון האטד הוא עונש משמים על ההתנהלות המושחתת של הציבור, כמו שמובא בב"ק [נב א]: "עיזא דאזלא בריש עדרא" – עז ההולכת בראש העדר (ופרש"י: "יש לבעל העדר עז חריף ודרך העזים להלך בראש, והעדר הולך אחריהם"). "כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא" – כשהרועה רוגז על הצאן מסמא את עיני העז ההולכת בראש (ופרש"י: "לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין"). העז העיוורת היא דוגמא למנהיגות כושלת. דוגמא נוספת למנהיגות כושלת הם המרגלים שנשלחו לתור את הארץ.
כשראה משה רבנו שהוא עומד לסיים את תפקידו, הוא הבין שהמנהיג הממשיך אינו מובן מאליו. הוא לא סמך על הציבור שיידע למנות לעצמו את המנהיגות הממשיכה, אבל יחד עם זאת גם לא סמך על עצמו ולכן נהג כמו שעשה יעקב לפני מותו שקבע לכל אחד מבניו את תחום תפקידו. משה ביקש מבורא עולם: "יפקוד ה' איש על העדה". מדוע העביר משה רבנו לבורא עולם את מנוי המנהיג המחליף?
חז"ל אומרים [גטין יד א]: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם". כישלון כזה היה למשה במנוי המרגלים, וממנו נוכח שמשימת מינוי מנהיג גדולה על בשר ודם ואפילו יהיה זה משה רבנו, ועל כן ביקש מהקב"ה שיבצע אותה. ומנין שמשה נכשל במנוי המרגלים? לפי הרמב"ן האנשים שנבחרו להיות המרגלים נבחרו ע"י משה בלבד. מה הייתה טעותו של משה? ולכאורה בשעת בחירת המרגלים משה לא טעה שהרי באותה שעה המרגלים היו "כשרים" כמו שפרש"י: "כולם אנשים – ואותה שעה כשרים היו", ואם כך לא הייתה סיבה שלא למנות אותם. אלא, מה שמשה לא הביא בחשבון הוא שמנהיג, לאחר שהתמנה, יכול להפוך את עורו ולומר: ש"דברים שרואים משם לא רואים מפה". ואפילו אם נאמר שמשה כן ידע שקיימת אפשרות כזו, שהרי משה שינה את שמו של "הושע בן נון" ליהושע, וכמו שפירשו: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים", כך שמשה הביא בחשבון אפשרות שיהושע ייסחף וישנה את דעתו. והנה למרות שבבחירה משה בחר את הטובים ביותר, במבחן התוצאה הוא נכשל. לכן כשהיה צורך למנות מנהיג חדש לעם ישראל, הפעם אין משה סומך על עצמו לקבוע מיהו המנהיג אלא מבקש מהקב"ה: "יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". וכמו שמובא במדרש: "יפקוד ה' איש על העדה – כיון ששמע משה שימות, התחיל לבקש רחמים על ישראל, שייתן להם רועה שיהיה לו רוח לסבלם, והתחיל ואמר ריבונו של עולם אתה יודע כל רוחות של בני אדם, מי הוא סבלן, ומי הוא רגזן, אתה פקוד איש על העדה אשר יצא לפניהם במדבר, ואשר יבא לפניהם לעשות כל צרכם, ואשר יוציאם בזריזות, ואשר יביאם בתפילותיו".
גם היום זקוקים אנו לבקשתו של משה: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם". וכמה שבקשה כזו נכונה בכל דור ודור, בדורנו היא נחוצה ביותר, ואנו תפילה שהקב"ה יזכנו לכך.
(פנחס תשפ"ב)