לקוץ בקיצוניות

העם זקוק לאנשים שינהיגו בעוז אך גם בענווה, מתוך מבט רחב המבין ומכיל את כל גווני החברה

מי היה האדם הראשון שראה אל מול עיניו מעשה עוולה, והגיב בפעולה אלימה וקטלנית? לא היה זה פנחס, אלא דווקא משה, שכאשר ראה מצרי מכה איש עברי מאחיו, לקח את העניינים לידיו והרגו. מי היה האדם הראשון שהוגדר בתורה בתור "קנאי"? שוב, לא היה זה פנחס, אלא דווקא יהושע בן נון, שבשעה ששמע שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, קפץ ופסק: "אדוני משה כלאם", ומשה ראה זאת כקנאות ואמר: "המקנא אתה לי?".

להיכן נעלמה תכונת הקנאות שגילה משה רבנו בעת הכאת המצרי? מדוע הוא לא קם בעצמו להרוג את זמרי, ומדוע כשיהושע קינא בעניין אלדד ומידד הוא לא הגיב בקריאת "הידד"? אחת התשובות האפשריות היא שהריגת המצרי בוצעה על-ידי משה העלם הצעיר, שאך זה עתה יצא מהחממה של ארמון פרעה אל העולם הקשה והמסוכסך שבחוץ. מאז, הרבה מים זרמו בנילוס, ומשה המנהיג הוא מבוגר אחראי הפועל מתוך שיקול דעת, מתינות וסבלנות.

מנהיגים דגולים רבים התאפיינו בצעירותם בלהט ובנחישות לפעול למען הצדק באופן מהיר ותקיף עם אצבע קלה על ההדק, ואילו בבגרותם התמתנו וידעו לשקול כל תגובה בכובד ראש. ג'ורג' ברנרד שאו אמר ש"אם לא היית קומוניסט בגיל 17, אין לך לב; אם אתה עדיין קומוניסט בגיל 30, אין לך שכל". צעירים רוצים לתקן את העולם, והם בטוחים שרק הדרך האחת בה הם דוגלים יכולה לעשות זאת. כשמתבגרים, נחשפים למורכבות שבמציאות, ועם זאת מבינים את הצורך באיפוק ובסובלנות.

ואכן, גם פנחס עצמו שינה כיוון בהתבגרו, ופעל בשיקול דעת ובאיפוק למען השכנת שלום בין שבטי ישראל ומניעת מלחמת אחים. היה זה כאשר שבטי עבר הירדן המזרחי בנו מזבח גדול ממדים (יהושע כב), ושבטי ישראל האחרים חששו שהם מקימים חלופה למשכן ופורשים מכלל האומה, ורצו לצאת נגדם למלחמה. פינחס התייצב בראש המשלחת של נשיאי העם שיצאה לבדוק מה באמת כוונתם. הוא נקט בגישה של הידברות והקשבה וכשהבין שכוונתם טובה, הביא לפיוס ולהשכנת שלום באומה.

משה של פרשתנו המגיע לערוב ימיו, מבקש מ-ה' למנות מנהיג שיבוא תחתיו. וכי העלה על דעתו שה' יפקיר את עדתו כצאן אשר אין לו רועה? הסביר הרבי מקוצק שמשה ראה שהשעה משחקת לפנחס, והוא זוכה לברכת שמים, וחשש שמא פנחס יהיה המנהיג הנבחר. חשוב היה למשה לוודא שבהנהגת עם ישראל יעמוד מנהיג בוגר ושקול, סובלן ומתון שיהיה קשוב לעמו, לא יפעל מתוך ספונטניות ולא יתנהג בקנאות ובקיצוניות.

לכן, פנה משה לה' בתואר הייחודי: "א-לוהי הרוחות". הוא ביקש בכך שה', המכיר בשונות ובאינדיבידואליות של רוח האדם, יפקוד "איש על העדה", שיהיה קשוב ורגיש להלכי הרוח המגוונים שבעם. יהושע, שבעת פרשת אלדד ומידד היה "מבחוריו" של משה, התבגר מאז ונבחר בהיותו "איש אשר רוח בו", המסוגל להתוות דרך ולהוביל, אך בה בעת יכול להבין ולהכיל את הרוח של כל אדם וכל זרם שבעם.

הנטייה לקנאות ולקיצוניות מתבטאת בדרך כלל בהתנגדות עזה ותקיפת כל מי שחושב אחרת, ובמקרים רבים מובילה לפעולות ספונטניות חסרות אחריות. לקנאים וקיצוניים יש מבט צר וראיה לטווח קצר. הם לא מכירים במורכבויות ואינם ערים להשלכות. תופעת האלימות לסוגיה, מאלימות במשפחה ועד יציאה למלחמה, נובעת בעיקרה מתכונות אלה. המלחמה הגדולה ביותר עלולה להתחיל בצעד אחד קטן של צעיר עם נשק ובלי שכל, ומלחמת העולם הראשונה שהחלה ברצח יורש העצר האוסטרי, בידי סטודנט סרבי מבוסניה המחישה זאת היטב.

קנאותם של צעירים הכבידה את אסונו של עם ישראל בימי חורבן הבית השני, שאנו מבכים בימי בין המצרים. קנאים אלה, שהתעקשו על מלחמה חסרת סיכוי ברומא, לחמו גם ביהודים שחשבו אחרת מהם, ואף שרפו את מחסני המזון שלהם בירושלים, ערב עזיבת אספסיינוס, כדי לאלצם להילחם ברומאים בהתאם לתפיסתם.

גם בזמננו לא אלמן ישראל – מקנאים הרוצים לכלוא את הרוח של כל החולק על דעתם, והופכים אותו לאויב מר, וגם כיום גדולה הסכנה מקיצוניים שעלולים לבצע פעולות חסרות אחריות. העם זקוק לאנשים אשר רוח בהם שינהיגו בעוז אך גם בענווה, מתוך מבט רחב המבין ומכיל את כל גווני החברה.

(פנחס תשפ"ב)