פמיניזם והלכה-ג': פמיניזם-ציוני דרך, חלק שני.

"אני מצרה על כך שהנשים מושפלות בשיטתיות במחוות קלות הערך שמרעיפים עליהן הגברים, הרואים בכך מעשה אבירי"

הפמיניזם הליברלי נוסח וולסטונקרפט ומיל

הזרם הפמיניסטי הדומיננטי שהתפתח במערב מאז המהפכה הצרפתית (1789) הוא הפמיניזם הליברלי. זהו זרם שהניח את התשתית למאבקים הפמיניסטיים של המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ועד היום, חלק משמעותי מאלו המזוהים עם הפמיניזם משתייכים לזרם הזה. זו גם הגישה הפמיניסטית אליה אני משתייך.

שני החיבורים החשובים ביותר בתולדות הפמיניזם הליברלי נכתבו על ידי הוגה אנגליה והוגה אנגלי והם חיבורים עוצמתיים ביותר ועדיין לא נס ליחם.

החיבור הפמיניסטי הראשון בעולם הליברלי פורסם באנגליה בשנת 1792 על ידי מרי וולסטונקרפט (Mary Wollstronecraft): "הגנה על זכויות האישה" (מרי וולסטנוקרפט, הגנה על זכויות האישה, ירושלים: הוצאת שלם, 2015). וולסטונקרפט הושפעה מתפיסות עידן ההשכלה (הנאורות) בזמנה על מרכזיות ההשכלה כדרך לקדמה האנושית. התובנה העיקרית העולה מהספר היא שאין הבדל מולד בין גברים ונשים, שכולם נבראו בצלם הא-ל שמתבטא בתבונה האנושית. ההבדלים בין גברים ונשים הם תוצר של החינוך השונה לבנים ולבנות. הבנות, בניגוד לבנים, לא נתפסות כרציונליות ובעלות פוטנציאל לחיים אינטלקטואליים, לשיקול דעת מוסרי ולעשייה ציבורית. הן מחונכות להתנהג כ"נשים", קרי: להתייפות, לרצות את הגברים, להיות סגורות בבתיהן ולהתמקד בגינוני חן ועיסוקים מטופשים.

לדעת וולסטונקרפט, רק חינוך איכותי שיאפשר לאישה לממש את יכולותיה התבוניות, יוביל לכך שהיא תוכל להיות עצמאית, משכילה ובעלת רכוש משלה, וכתוצאה מכך הזוגיות שתיווצר בינה לבין הגבר תהיה זוגיות שבין שותפים שווים התורמים זה לזו. גם המחוות האביריות לכאורה של גברים כלפי נשים הן ריקות: "אני מצרה על כך שהנשים מושפלות בשיטתיות במחוות קלות הערך שמרעיפים עליהן הגברים, הרואים בכך מעשה אבירי, אף שלמעשה הם רק מחזקים בדרך מעליבה את עליונותם שלהם" (שם, עמ' 65 ). לדעתה, היחס המפלה לנשים זוכה לחיזוק מהתפיסה בתורה לפיה חוה נבראה מצלעו של אדם הראשון, וזאת אם קוראים את הסיפור באופן מילולי (שם, עמ' 33). היתרון של הגברים מושפע משלטון כוח הזרוע המנציח את הבורות והבערות בקרב נשים (שם, עמ' 72).

החיבור הפמיניסטי הליברלי השני: "שעבוד האישה", פורסם בשנת 1869 על ידי גדול ההוגים הליברלים במאה התשע עשרה, ג'ון סטיוארט מיל, במידה רבה בהשפעה ובתרומת בת זוגו בחיים וברעיונות, הרייט טיילור שנפטרה כעשור קודם. על פי מיל, נשים הן בני אדם בכל המובנים ולכן הן צריכות להיות שוות לגברים וזכאיות לחירות, לאוטונומיה, לרכוש השכלה, לבחור ולהיבחר לתפקידים ציבוריים, לעבוד במקצועות שבהן הן מעוניינות, להחזיק ברכוש ועוד. על פי משנתו התועלתנית העומדת בבסיס תפיסתו הליברלית והליברלית פמיניסטית, התועלת הכללית לחברה לטווח ארוך היא שנשים תממשנה את יכולותיהן בכל תחומי החיים (ג'ון סטיוארט מיל, שעבוד האישה, תל-אביב: רסלינג, 2009). הסיבה לכך שכל זה לא קרה לאורך ההיסטוריה היא תוצאת העובדה:

"שמשחר קיומה של החברה האנושית, ערכה של האישה נקבע על ידי גברים, ולפיכך ( יחד עם נחיתותה בכוח השרירים) היא הייתה מצויה במצב של שעבוד לגבר כלשהו. חוקים ושיטות ממשל […] הופכים את מה שהיה עובדה פיזית פשוטה לזכות חוקית, נותנים לה אישור חברתי ומכוונים בעיקרון להחליף את העימות המבוסס על כוח פיזי נטול כללים וחוקים, באמצעים ציבוריים ומאורגנים של קביעת זכויות והגנה עליהם" (שעבוד האישה, עמ' 54).

מה שמייחד את השלטון המשעבד של גברים על נשים משעבודים אחרים כמו עבדות, הוא ש:

"הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן[…] לפיכך הם עושים כל מה שניתן כדי לשעבד את רוחן […] והם מנתבים את כל העוצמה שבחינוך להשגת מטרתם. כבר משנות חייהן הראשונות מחונכות הנשים להאמין שהאידיאל של דמותן מנוגד לחלוטין לזה הגברי. דמותן אינה מתאפיינת ברצון עצמי ובשלטון באמצעות שליטה עצמית, אלא בכניעה ובציות לשלטונו של האחר" (שם, עמ' 70-69).

מיל מתנגד בחריפות לקביעות מהותניות על "טבען" של הנשים, שכן קביעות אלו מייצגות רק מציאות קיימת במשך דורות, כלומר בהבניה תרבותית מלאכותית פרי כפיה גברית (שם, עמ' 78). מה שמצמצם את הדיכוי של נשים בחברה לא שוויונית בין גברים ונשים הם גורמים כמו: "החיבה האישית שנוצרת עם הזמן[…] עניינם המשותף בכל הנוגע לילדים, והשיתוף הכללי ביניהם בעניינים הנוגעים לאחרים; התפקיד הממשי שהאישה ממלאת בהבטחת נוחותו והנאותיו היומיומיות של בעלה, וההערכה שהוא חש כלפיה בשל כך[…] ולבסוף, ההשפעה שכל בני האדם רוכשים באופן טבעי על הקרובים להם ברוחם" (שם, עמ' 101).

(פנחס תשפ"ב)