פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
להלן המקורות המרכזיים בסוגייה זו:
דברים, י, יט: "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
מדרש ספרי, דברים, מו: "'ולמדתם אותם את בניכם'-בניכם ולא בנותיכם".
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד א:
משנה: כל מצות הבן על האב [=כל המצוות הקשורות בבן, המוטלות על האב] – אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות האב על הבן [=המצוות הקשורות באב, המוטלות על הבן] – אחד אנשים ואחד נשים חייבין.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף כט עמוד ב:
ללמדו תורה. מנלן? [=מהיכן לנו שיש חובה על האב ללמד את בנו תורה] דכתיב: ולמדתם אותם את בניכם. והיכא דלא אגמריה אבוה – מיחייב איהו למיגמר נפשיה [=והיכן שהאב לא לימד את הבן, הוא חייב ללמוד בעצמו כשיגדל], דכתיב: ולמדתם [=שקוראים את "ולימדתם" גם כאילו זה "ולמדתם"-בעצמכם]. איהי מנלן דלא מיחייבא? [=מהיכן אנו יודעים שהאם לא חייבת ללמד את הבן תורה] דכתיב: ולימדתם ולמדתם [=אנו מקישים את הלימוד לאחרים ללימוד העצמי], כל שמצווה ללמוד – מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד – אינו מצווה ללמד [=והיות והאישה לא מצווה ללמוד בעצמה, היא גם לא מצווה ללמד את בנה]. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה? [=ומהיכן אנו יודעים שהיא לא חייבת ללמד את עצמה?] דכתיב: ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו – מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו – אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה? דאמר קרא: ולמדתם אותם את בניכם – ולא בנותיכם [=האב לא מצווה ללמד את בתו תורה ולכן היא לא מצווה ללמד את בנה, כי יש היקש ומי שלא מצווה ללמוד בעצמו, לא מצווה ללמד אחרים].
כלומר, על פי התלמוד הבבלי במסכת קידושין, אין חיוב על האב ללמד אלא רק את בנו תורה ולא את בתו. ולכן גם אין חיוב על הבת ללמד את עצמה תורה. ולכן גם אין חיוב על האם ללמד את בנה תורה. מכך עולה שיש הבדלים ברורים בין גברים ונשים בנושא כה מרכזי זה. רק הגברים חייבים ללמוד בעצמם וללמד את בניהם תורה.
כעת עולה השאלה- גם אם אין חיוב על נשים ללמוד תורה, האם יש בעיה אם הן לומדות תורה?- נפנה כעת למקור המרכזי בעניין זה.
משנה מסכת סוטה פרק ג משנה ד:
אינה מספקת לשתות [=אשה סוטה השותה ממי המים המאררים] עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה. אם יש לה זכות היתה תולה לה [=דוחה את העונש]. יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים. מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות. רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מכלי עולם:
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ג משנה ד
רוצה אשה בקב – ליזון מזונות מועטים, ויהא תשמיש מצוי לה. מתשעה קבין ופרישות – לפרוש מן התשמיש, הלכך אין טוב שתלמוד תורה.
כלומר, האישה מעוניינת בעיקר בחיי מין ולכן היא אינה מתאימה ללמוד תורה.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד ב
אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את וכו'. ר' אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות. תיפלות ס"ד? [=האם עולה על דעתך לומר שממש מלמד אותה תיפלות?] אלא אימא: כאילו למדה תיפלות. א"ר אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם – נכנסה עמו ערמומית.
מהדיון במסכת סוטה עולה כי בן עזאי ורבי אליעזר חלוקים בסוגיה זו. לבן עזאי יש חובה על האב ללמד את בתו תורה, כדי שתוכל להיעזר בה אם תזדקק לכך. לעומתו, סבור רבי אליעזר כי יש איסור על האב ללמד את בתו תורה. בטור הבא נעמוד על משקל העמדה הזו בתולדות ההלכה.
(במדבר תשפ"ג)
