תחנות ועקרונות במסע החיים

עלינו לדעת שיש קברניט נאמן שמוביל את הספינה, וכי כל התהליכים מובילים למקום אליו הם צריכים להוביל

ישנן תשובות שונות לשאלה מדוע נכתבו כל 42 מסעות בני ישראל. לפי רוב ההסברים שמופיעים במדרשי חז"ל ובפירושי הראשונים הם באים ללמד תובנות מסוימות על מסעות בני ישראל במדבר. הבעש"ט, לעומת זאת, סבר שכל אדם עובר את מסעי בני ישראל במשך חייו, וכי 42 המסעות הללו הם ציוני דרך בחיי האדם מלידתו ועד לכניסתו אל "ארץ החיים" העליונה. אינני יודע להתאים את מ"ב המסעות הללו למסעות החיים, אך דומני שיש כמה עקרונות יסוד חשובים שמסעות בני ישראל צריכים ללמד אותנו על מסעות חיינו.

ראשית, עלינו ללמוד על עצם העיקרון שעל האדם לבצע מסעות בימי חייו. אמנם רש"י מביא את פירושו של רבי משה הדרשן המציין שבני ישראל נסעו רק 20 מסעות ב-38 שנות נדודיהם לאחר חטא המרגלים. אולם לכאורה, גם 20 מסעות אלה היו מיותרים. הרי יכלו בני ישראל לשהות במקום אחד, לפתח אותו ולהמתין עד מות כל הדור של יוצאי מצרים. לשם מה היה עליהם לנוע ממקום למקום במשך השנים הללו?

נראה שהדבר מלמד אותנו שאסור לאדם לדרוך במקום. צריך אדם לבדוק את עצמו תמיד האם הוא מתקדם או מדשדש, מתחפר או מתחדש? האם עליו להמשיך לחנות או לצאת למסע חדש? דריכה במקום הרי היא כירידה, שהרי החיים הם כמו רכיבה על אופניים, ואם לא מתקדמים – נופלים. מ"ב המסעות מלמדים שיש להיות בתנועה מתמדת כל הזמן, אשרי אדם מתקדם תמיד.

שנית, התורה מזכירה את שמות כל המקומות בהם חנו בני ישראל, למרות שרוב המקומות לא אומרים לנו הרבה, וזאת משום שעבור בני ישראל לכל מקום היתה משמעות. בכל מקום בו שהו התרחשו ניסים או ניסיונות, בכל מקום הם חוו חוויות ייחודיות, הפיקו מסקנות ולקחו אתם דבר משהו. גם לנו חשוב להפיק לקחים ומשמעויות מכל העובר עלינו בחיינו. אם נסעת וחנית בבית חולים או בבית מלון, בבית אבלים או בסעודת חתונה, בבית חברים או באירוע משפחה, כל תחנה עשויה להניב רעיון או מסקנה.

שלישית, על מסעות בני ישראל במדבר נאמר: "עַל־פִּ֤י ה' יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י ה' יִסָּ֑עוּ". אנחנו, בניגוד לבני ישראל, לא שומעים את קול ה' שאומר לנו במדויק מתי לנסוע ומתי לחנות, לאן לנסוע וכיצד לשהות. אולם גם לנו יש הכוונה כללית שעלינו להשתדל לבחור את מסעותינו וחניותינו על פי ה'. כשאנו או ילדינו מחליטים על מסעותינו – לאילו מקומות ברצוננו להגיע, ועל חניותינו – היכן ברצוננו להתעכב או להתגורר, עלינו לבחור לא רק על-פי שיקולי נוחות וכדאיות, אלא גם ובעיקר על פי ה'. לבדוק האם המקום מתאים מבחינה דתית ורוחנית עבורנו ועבור ילדינו.

ורביעית, עלינו לזכור שיש מי שמכוון ומנהל את מסעותינו. קראתי פעם סיפור על דיפלומט שטס בטיסה בין יבשתית, ולידו ישבה ילדה בת שמונה ללא מלווה. הוא התפעל מהתנהגותה הבוגרת והרגועה לאורך שעות הטיסה הארוכות. בשלב מסוים החלו "כיסי אוויר" לטלטל את המטוס, וגם המורגלים בטיסות היו בבהלה גדולה, וחלקם אף צעקו ובכו. אפילו הדיפלומט המנוסה ישב קפוא ומפוחד, כשהוא אוחז בידיות המושב ומתפלל שהסיוט יגמר. הילדה הקטנה ישבה, להפתעתו, בשקט ובקור רוח ולא נראתה מודאגת. כשהכול נרגע, הוא פנה לשכנתו הצעירה ואמר: "את גיבורה! ספרי לי, איך שמרת על רוגע ושלווה, ובמיוחד כשאת לבד במטוס?". הילדה חייכה בביישנות וענתה: "הטייס הוא אבא שלי, ואני יודעת שהוא הטייס הטוב ביותר בעולם, וסומכת עליו שנגיע בשלום".

כשאנו חווים קשיים במסעות חיינו, וכשאנו תוהים על מסעות עמנו, עלינו לזכור שיש קברניט למסע, והוא האבא הטוב בעולם. הוא גם הקברניט האישי של כל אדם וגם מנהיג את ספינת העם והעולם. גם עלינו וגם על עם ישראל מתרגשות טלטלות במהלך הדרך הארוכה ומתפתחות חרדות. אך עלינו לשמור על אמונה וביטחון, ולדעת שיש קברניט נאמן שמוביל את הספינה, וכי כל התהליכים שמתרחשים, כולל המשברים והחורבנות מובילים למקום אליו הם צריכים להוביל, וחותרים להוציא אותנו מבין המצרים ולהגיע לבסוף אל היעד, אל הגאולה השלמה.

(מסעי תשפ"ב)