מה שקורה לשמש בנורווגיה

בנורווגיה חשבתי על אברהם אבינו שעל פי המדרש חיפש את בורא העולם וחשב שהשמש היא שליט העולם, אפילו הבנתי איך היו אנשים עובדי כוכבים ומזלות שעבדו לשמש.

אתמול, אחרי שבועיים וחצי ראיתי לילה. עוד לא ממש לילה אמיתי עם ירח וכוכבים, שמים וכל צבאם, אבל באוסלו, בירת נורווגיה, בהחלט היה חושך. אחרי שבועיים וחצי בהם חזינו ב'שמש חצות' תופעת טבע שמתרחשת בקווי רוחב צפוניים מאד של כדור הארץ, עשרים וארבע שעות של תאורה. חששתי מזה בהתחלה, מתי מחליטים שזהו, לילה. הולכים לישון! איך הילדים יירדמו? מתי מכניסים שבת? מתי שבת יוצאת? וצום? עד מתי צמים? ותפילות? ממתי נחשב 'הנץ' ואפשר להתפלל שחרית? ובכלל, איך נסתדר בלי החוויה הפנימית שהלילה מייצר, ההשקטה, העברת הדף הברורה- עד עכשיו היה יום אחד, עכשיו מתחיל יום אחר?

מהר מאד זה מצא חן בעיניי, הימים ארוכים ואפשר להספיק בהם הרבה, אפשר לנסוע למקום רחוק בידיעה שהנהיגה תהיה קלה כי יהיה אור, שלהגיע לבית בו נלון לא יהיה מסובך- כי יש אור, אפשר לרדת בקלות בשביל העיזים אל הבית, בקלות למצוא את המפתח, על הכל נושבת רוח מיוחדת של לילה גם אם הוא נראה כמעט כמו יום. כמעט, בכל זאת השמש נמוכה יותר ומזהיבה את ההרים והים. גם התפילות היו מיוחדות- הבנים התפללו ברבע לחצות מנחה, מיד אחריה ערבית ומיד אחרי חצות- שחרית. הם עשו את זה איזה פעם – פעמיים בשביל הקטע, אבל חזרו אל ההרגל שהתפילות בעצם תוחמות את חלקי היום השונים ועוזרות לך לעשות את המעברים ביניהן. שבתות נכנסות די מתי שאתה מחליט שסיימת לבשל, איפהשהוא סביב 23:00 אפשר כבר להדליק נרות, יציאת שבת זו כבר אופרה אחרת, עד כמה שהשבתות באירופה יוצאות מאוחר, באיזורי צפון העולם הן יוצאות כל כך מאוחר (או מוקדם..) שבהתחלה חיכיתי לשרוד ולעשות הבדלה כדי להכין כוס קפה מכונה טוב ואחר כך ויתרתי, את כוס הקפה שמרנו והבדלה עשינו ביום ראשון.

פתאום הבנתי את הכוח האדיר של השמש. מעבר לכך שהיא מחממת, שהיא מעניקה צבע לעולם, שהיא מגלה את גבולות הסביבה- איפה מתחילה הדלת ונגמר קיר – איפה על אדן החלון מונח מפתח. הבנתי פתאום את כוחה לקבוע את כל מערך הימים. את ימי השבוע, השנה. כשהיא זורחת מתחיל יום – כשהיא שוקעת הוא נגמר. מלכות השמים בידיה. חשבתי על אברהם אבינו שעל פי המדרש חיפש את בורא העולם וחשב שהשמש היא שליט העולם, אפילו הבנתי- וזה נשמע מוזר, איך היו אנשים עובדי כוכבים ומזלות שעבדו לשמש. שחשבו שהיא אל, כי הכוח שלה בעולם הוא עצום. אני מניחה שאפשר להבין את זה גם אם השמש נעדרת, גם בחודשי החורף הארוכים במקומות שביקרנו בהם חשוך מאד, יום ועוד יום ועוד, נראים כמו לילה. עכשיו כשאני מכירה ממש כמה אנשים שגרים שם, כשיגיע החורף, זו לא תהיה רק תופעת טבע בעיניי, אלא אני אחשוב על האנשים שגרים שם. אני מכירה את הסלון שלהם, את הסירים שתלויים במטבח, אני אחשוב עליהם בחושך הארוך הזה, מעניין איך זה לחיות כך.

למרות שבחורף השמים מתמלאים בתופעה נדירה יפיפיה נוספת- 'הזוהר הצפוני', שאנשים נוהרים לראות אותה, למרות כל תיירות החורף המפותחת באזור ההוא: כלבי מזחלות ומסעות עם איילי צפון, בסוף אני אדם של ארץ שכורת שמש וכל החושך הזה נשמע לי דכאון וקור ועלטה על העולם .לא נראה לי שאני אלך אי פעם לבדוק איך זה. אני מעדיפה 'שמש חצות' מירח, וכוכבים בימים.

(מסעי תשפ"ב)