האם יש להלכה מה לומר לכלל האנושות? התשובה הפשוטה של היהדות ההלכתית כיום היא שלא. אמת, יש את דוקטרינת שבע מצוות בני נח. אבל בגרסתן המצומצמת, מדובר בשבע מצוות בלבד, אשר גם כך רוב החברה המודרנית מקיימת. איסורי הרצח, הגניבה, גילוי העריות, אבר מן החי ועבודה זרה, התקבלו כבר בעולם המערבי בעולם כדבר מגונה ופסול. גם חברה חילונית-מוסרית, מקיימת את המצוות, גם אם אין היא מכירה במקורן הדתי.
מאידך גיסא, על פי התפיסה ההלכתית, אין ליהדות כל עניין לגייר את אומות העולם או שאיפה שכל העולם יהיה יהודי וישמור את כל תרי"ג המצוות. אז מה יש, אפוא, ליהדות ההלכתית לומר לאנושות? שבע מצוות כבר אינן חידוש עבור העולם המערבי, ומנגד, אין כל שאיפה שכולם יקיימו תרי"ג מצוות. אז מהו החזון היהודי הדתי כלפי האנושות?
ישנם מגזרים דתיים, שהתשובה לשאלה שהעלנו פשוטה. לשיטתם, היהדות לא נדרשת להביא בשורה כלשהי לאנושות, שכן מלכתחילה יש פער מובנה בין האדם היהודי לגוי. מדובר בפער קיומי, אשר הופך את היהודי לעליון על פני הגוי. תכליתו של הגוי, לתפיסה זו, היא לשרת את העם היהודי, ותו לא. לכן, אין ליהדות להעסיק עצמה יותר מדי ב"תיקון עולם". גם גויים מוסריים, שמקיימים שבע מצוות בני נח, תכליתם בסופו של דבר לשרת את עם ישראל.
גישה מעין זו, בוטאה באחת מדרשותיו של הרב עובדיה יוסף ז"ל. על פי דיווחו של אבישי בן חיים בערוץ 10, משנת 2010, אמר הרב עובדיה בדרשתו ש"לא נולדו הגויים רק בשביל לשמש אותנו, לשרת אותנו. אם לא, אין להם מקום בעולם". בן חיים, שנודע באהדתו למפלגת ש"ס ולרב עובדיה בפרט, אמר בדיווחו: "על פי הרב, בימות המשיח היהודים יזכו לחיי נצח והגויים יאריכו ימים מסיבה תועלתית בלבד. 'בישראל לא ישלוט בהם מלאך המוות לעולם ואצל הגויים זה יהיה כמו כל אדם – צריך למות, אבל ייתן להם אריכות ימים. למה זה? תחשוב, חמור שלו אם ימות – יפסיד את הכסף. זה משרת שלו – גם כן יפסיד אותו. לכן נותנים לו אריכות ימים שיעבוד טוב אצל היהודי הזה'".
גישה זו בוטאה גם על ידי בנו של הרב עובדיה יוסף, הראשל"צ הנוכחי, הרב יצחק יוסף. בדיווח בתקשורת מדרשתו בשנת 2016, הוא צוטט כאומר שגויים גרים בארץ ישראל רק על מנת לשרת את תושביה היהודים: "מי יהיו השמשים? מי יהיו כל העוזרים שלנו? לכן משאירים אותם פה בארץ", צוטט.
יש להודות שגישה זו אינה חסרת מקור. תפיסות מרכזיות ביהדות מדברות על נחיתות מובנת של הגויים ביחס ליהודים. לתפיסות אלו, אין תיקון בא לעולם אלא בדרך הכרה במעלתם של בני ישראל ושימושם.
ואולם, יש גם תפיסות אחרות, הרואות את הקיום האנושי הכלל-עולמי כשווה בין יהודים לשאינם יהודים. תפיסה זו, המאפיינת את האורתודוקסיה המודרנית, נוסחה בעבר על ידי הרמב"ם, והאמת היא שהיא גם מצטיירת כפשט המקרא. אין בתורה מקור שאומר שעם ישראל הוא בדרגת קיום אחרת מאשר כלל האנושות. אדרבה, התורה עוסקת בהתפתחות האנושות מאדם אחד שהיה אביה של כל האנושות, ומציגה את העם היהודי כעם שמתפתח וצומח מלמטה עד שהוא מקבל את תורתו. אין רמז לכך שעם זה שונה במהותו משאר האנושות.
תפיסה זו היא שצריכה לתת לעצמה דין וחשבון לגבי תפיסתה את כלל האנושות. אם א-לוהים מעוניין בכלל האנושות, אז מה הבשורה שמביאה היהדות ההלכתית-אורתודוקסית לעולם? להתבוללות היא כמובן מתנגדת. לגייר את העולם היא לא רוצה. שבע מצוות כבר העולם המערבי מקיים. אז איזה חידוש יש לעולם האורתודוקסי להביא?
מסתבר שלא הרבה בעולם האורתודוקסי-מודרני התעסקו בכך. אבל מן המעט, אפשר ללמוד הרבה. בהגותו של רב מרכזי אחד שעסק בכך, נעסוק ברשימה הבאה.
(דברים תשפ"ב)