כדאי ליהנות גם מהדרך

ישנו פתגם עממי האומר – 'אל תחפש את הדרך אל האושר, אלא תהנה מהאושר שבדרך'.

מרבית בני האדם על פני כדור הארץ מחפשים את הדרך המיוחלת אל האושר, בעודם מוקפים בחיים של 'תכל'ס'. העולם הוא עולם משימתי, השגי ותוצאתי, שהדברים והאנשים שחיים בו נמדדים בתוצאה הסופית, בשורה האחרונה- מה הרווח, הדרגה, התואר, כמה כסף יש בחשבון הבנק, ואיזו מכונית חונה בחניה.

את העולם מעניינת השורה האחרונה במאזן, והוא פחות עוסק בתהליך הבריא, או במחיר הנפשי, הרגשי, והאנושי שבני האדם משלמים בדרכם אל האושר ואל השורה האחרונה הזו.

עולמות נפשיים ופיזיים מתרסקים, תאים משפחתיים נהרסים, ואלו מלווים בדיכאונות, התמכרויות ושאר רעות חולות, ועל אף פי כן ממשיכים בני האדם לחפש את הדרך אל האושר.

על סף מותו, בנאום הסיכום שלו, מבקש מנהיג האומה משה רבנו, להפנות את תשומת לב העם לנוסחה אחרת איתה יש לגשת אל החיים. משה מבקש מכל אלו החיים את מרוץ החיים ב'זום אין' יום יומי תכליתי ומתיש, לעשות 'זום אאוט', לתת משקל לתהליך הנכון והבריא, להגביה ראות ומעוף-'וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ', ולראות את האושר שבדרך ולא להשתעבד לדרך אל האושר.

וכשאדם יודע להתבונן על קורות חייו ועל קורות משפחתו ועמו במבט על, ורואה את כל הדרכים בהם עמו, הוא ומשפחתו לדורותיהם צעדו, הוא יודע יותר להעריך את מה שיש, יודע יותר להיכנס לפרופורציות, ויודע יותר להתמודד עם אתגרים, ולצאת ממשברים.

לקראת קו הסיום של דרך ארוכה בת ארבעים שנה, ועל סיפה של הארץ המובטחת והיפה- '… אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ', מזהיר משה את העם מריצה לא מבוקרת ואחראית אל העושר והאושר- 'פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה', ריצה שתוצאתה ההרסנית עלולה להיות חלילה אדישות וגבהות לב- 'וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ..'.

ובהקשר אחר עם רעיון דומה- בימים אלו משפחות רבות יוצאות לטיולים ולנסיעות משפחתיות ליעדים כאלו ואחרים. פעמים רבות עולה מהרכב או תוך כדי ההליכה השאלה [כשלעתים השואל אותה מואיל בטובו להרים את עיניו לרגע קט ממסך הסמארטפון], המעלה את מפלס הלחץ והעצבים – 'מתי כבר נגיע'? כאילו שהנסיעה או ההליכה הן סוג של מטרד שחייבים לעבור אותו מהר כדי להגיע אל היעד הנכסף.

הרוצים להוציא את המירב מהחופשה, ולנצל את זמן האיכות המשפחתי באופן הראוי ביותר, ייטיבו לעשות לעצמם ולסובבים אותם אם ישכילו בחיים בכלל, ובתקופת החופשה בפרט, ליהנות לא רק מהדרך אל האושר, אלא גם, ולפעמים אף יותר מהאושר שבדרך.

ושוב נצאה אל הדרך,
יד ביד לדרך,
בשלשלת זהב.
ושוב נצאה אל הדרך,
עם אחד לדרך,
ושירנו על גב.

ועד לשערי רקיע
בוודאי נגיע
עוד מעט אם לא עכשיו.
ועד לשערי רקיע
בוודאי נגיע
כי דרכנו לא לשווא.

[שמרית אור]

(עקב תשפ"ב)