השחיקה של נדיבות הלב

היסודות לחוסן הח

ברתי והאדנים הערכיים, חייבים להיות מבוססים על נדיבות ולב

כשהעם היהודי בא לבנות ולהקים במדבר את המבנה הציבורי הראשון שלו, מבקש מהם הקב"ה שיסודות המשכן יהיו נדיבות ולב.

וכך פעם אחר פעם, במקומות בהם מופיע עניין בניית המשכן, תחזור התורה על צמד המילים הזה- נדיבות לב: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי… כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ…".

הקמת כל מבנה ציבור, קל וחומר מבנה כמשכן, שאמורה לשרות בו השכינה, מצריך תקציב, כוח אדם מיומן, מהנדסים, אומנים ובעלי מלאכה, שכל, כישרון, וכן הלאה.

אולם לפני הכל, אחרי הכל, ומעל לכל; לא רק במבנה הציבורי אלא גם בחיים הציבוריים, היסודות לחוסן החברתי והאדנים הערכיים, חייבים להיות מבוססים על שני הדברים הללו- נדיבות ולב- 'כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ'.

רבי חיים בן עטר, [המכונה 'אור החיים הקדוש', מגדולי חכמי ישראל, יליד מרוקו 1696, עלה ארצה, נפטר ונקבר בירושלים 1743], הוסיף עומק מיוחד על תכונת נדיבות הלב, וכך דבריו: "דע כי יש הפרש בין 'יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ' ל'נְדִיב לב' כי 'ידבנו לבו' יאמר על כל אשר יתנדב מלבו, ויש שידבנו הרבה ויש שידבנו מועט. אבל 'נדיב לב' ייאמר על לב נדיב, והוא הרמוז באומרו 'אשר נשאו לבו' כי מי שלבו נדיב יתנדב יותר מהיכולת ולא יקפיד על החסרון אשר ימצאנו, כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו".

אין שמחה כשמחת הנתינה. חוקרי מדעי החברה ברחבי העולם העלו במחקריהם השונים והמגוונים, כי אחת הפעולות המסבות את האושר היותר גדול לאדם היא פעולת הנתינה. זו פעולה שמולידה אחריה סיפוק, תחושת משמעות, וערך עצמי חיובי. אחת התפילות שאנו אומרים היא- 'שנזכה להיות תמיד מהנותנים ולא חלילה מהמקבלים'.

לפעמים שחיקת החיים, השיגרה, העייפות, ולצידן מגרעות הביורוקרטיה והחשיבה של 'מישהו כבר יעשה את העבודה', ו'למה דווקא אני', גורמות להורדת האחריות האישית, ושחיקת תכונת נדיבות הלב. לפעמים ליבנו נהיה קצת גס בנתינה, ולפעמים זה קורה דווקא בתקופות מורכבות ומאתגרות שהכי צריכים אותו ואת תכונת ההתנדבות, ונדיבות הלב.

כדי לרענן את תכונת נדיבות הלב הנחוצה כל כך במיוחד בעשייה הציבורית, כמו גם במשכן, חשוב שנציב לנגד עינינו שוב ושוב את מילותיו של רבי חיים בן עטר, 'האור החיים הקדוש', שדברי האמת שלו, מאירי חיים הם: "כי מי שלבו נדיב יתנדב יותר מהיכולת ולא יקפיד על החסרון אשר ימצאנו, כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו".

(תרומה תשפ"ב)