צירופו של מתן כהנא, כנציג דתי נוסף לרשימת כחול לבן, עשוי להביא להם כמה וכמה ממאוכזבי בנט ו'ימינה'
מעט שהוא מרובה
ההכרעה נפלה והרמטכ"ל לשעבר גבי איזנקוט קופץ לבריכה העכורה של הפוליטיקה. לאחר שהתלבט אם בכלל להיכנס לזה, ואם כן האם להצטרף ל'יש עתיד' של יאיר לפיד (שהסכים לתנאי שלו לקיים פריימריז לקראת הכנסת ה-25), שהיא גדולה יותר במנדטים, או לכחול-לבן של חברו לנשק בני גנץ, בחר באופציה השנייה, תוך שהציב לעצמו ולחבריו יעד של הבאת יציבות למערכת השלטון בישראל באמצעות גוש מרכז-שמאל גדול. השלישייה גנץ, סער ואיזנקוט (בסדר הזה) תרוץ תחת השם 'המחנה הממלכתי'. הם סיכמו שמיד לאחר הבחירות יתחיל 'המחנה הממלכתי' בהסדרת מוסדותיו ויקיים בחירות פנימיות דמוקרטיות לקראת הבחירות לכנסת ה-25. בעיניים שלי, איזנקוט, לפחות עד כה, לא יהיה 'שובר שוויון' ממש. כלומר, אני לא צופה שהצטרפותו תזניק כבר עתה (ובכלל) את כחול-לבן בעשרה מנדטים. סביר להניח שהגרעין הקשה של הימין מזה ושל השמאל מזה יישאר נאמן למחנה שלו. אז מה כן? בשביל מה שווה כל הסיפור? ההערכה היא שצירוף איזנקוט ואיתו צירופו של מתן כהנא (שיקבל מקום 9 ברשימה המשותפת עם סער), יביאו בין 3 ל-5 מנדטים. מהימין הרך, המתלבט, זה שמתקשה למצוא בית שיזדהה אתו. אני לא יודע איזה פוליטיקאי או מנהיג אזרחי יהיה איזנקוט. כבר ראינו רמטכ"לים מוצלחים שכשלו בפוליטיקה. אבל בינתיים יש לו את הקרדיט משירותו הצבאי ולא פחות מכך אהדה והערכה בזכות אישיותו הצנועה והלבבית. בעניין זה איזנקוט מזכיר גם את 'סבא' בני גנץ. נראה שקול, אחראי, לא מחפש להתלהם. מעין מבוגר אחראי. בנוסף, צירופו של מתן כהנא, כנציג דתי נוסף לרשימה, עשוי להביא להם כמה וכמה ממאוכזבי בנט ו'ימינה', מה שיקשה מאוד על מה שנשאר ממפלגת 'ימינה' והרכש החדש שלה, שעוד לפני ה'בית' החדש שמצא לו מתן כהנא, היא עדיין מקרטעת בסקרים סביב אחוז החסימה. לסיכומו של עניין, במצב של כמעט שוויון בין הגושים, גם מעבר של שניים-שלושה מנדטים של מתלבטים לגוש המרכז-שמאל עשוי להיות שובר שוויון. ובהרגשה שלי, אם זה יקרה, ונתניהו לא יוכל להרכיב ממשלה, נראה גם כמה וכמה חברי כנסת ליכודניקים דהיום חוצים את הקווים, כמו גם מפלגה חרדית אחת לפחות, וכך עשויה/עלולה (תלוי במבט המתבונן) להיות פה קואליציה של מרכז-שמאל וקצת ימין בת 70 מנדטים ויותר.
ואפרופו זה. קראתי את תגובותיה של השרה איילת שקד לתוצאות הפריימריז של הליכוד מזה ולהחלטה של מתן כהנא ואיזנקוט מזה, ונעתי באי נוחות מסיימת בכיסא. לליכודניקים היא כתבה: "הרוח הציונית (התנועה הנוכחית בראשותה, נכון להיום…) קוראת לבכירי הליכוד החדשים להגיד בקול גדול- אנחנו רוצים אחדות ויציבות. הרוח הציונית תהיה הגשר בין המחנות, יחד עם כל המפלגות הציוניות נוביל את ישראל לממשלת אחדות ציונית ולאומית שתדאג לאזרחי ישראל ותוביל לשגשוג, ביטחון ויציבות". ואילו לאחר הצטרפותם של איזנקוט ומתן כהנא לגנץ כתבה שקד: "אין ספק שמחנה השמאל הממלכתי הוא בשורה לכל מצביעי השמאל. נדאג שבכל ממשלה שתקום, הם לא יוכלו לקדם את חזונם המשותף עם גנץ להקמת מדינה פלשתינית. הדברים התבהרו ולאנשי הימין יש בית אחד- הרוח הציונית". בעיניים שלי, בדיוק את קריאתה ל'ממשלת אחדות ציונית ולאומית' שהפנתה לליכוד יכלה הגברת שקד להפנות לכחול-לבן של גנץ, איזנקוט, כהנא ושותפם גדעון סער. אף לא אחד מהם רוצה פחות ממנה ביציבות, בביטחון וכדומה, ואף לא אחד מהם פחות ציוני ממנה. אם לא הם, אז על איזה 'ממשלת אחדות' את מדברת? רק של הימין? משום מה יש לי הרגשה ששקד היתה יותר משמחה אם איזנקוט ומתן כהנא היו רצים איתה. בטוח שאז ההודעה שלה היתה קצת יותר מפרגנת.
יעמוד בהבטחה?
חה"כ עידית סילמן, לא מתמודדת בשום פריימריז. לכאורה, מקומה בכנסת הבאה מובטח מכוח הבטחה לשריון שקיבלה לכאורה מבנימין נתניהו תמורה לתרומתה המכריעה להפלת הממשלה בראשות בנט. אופס, לא בטוח שנתניהו, גם אם ירצה לעמוד בהבטחתו, יוכל לקיימה. התנועה לאיכות השלטון עתרה בעניין לבג"ץ וטענה כי ייתכן שבין סילמן לליכוד הושג הסכם שריון לא חוקי המהווה עבירה על החוק, ולכן יש צורך ב"תגובה נמהרת של היועצת המשפטית לממשלה". בג"ץ לא זרק את העתירה מכל המדרגות אלא נתן ליועצת המשפטית לממשלה להגיב עד ה-22 באוגוסט.
ח"כ עידית סילמן. צילום: דוברות הכנסת
לא אותה גברת, גם לא אותה אדרת
אם עד כה נתפסה מפלגת העבודה בעיניים ישראליות ממוצעות משהו כמו המפד"ל הוותיקה, עם חבורה של מבוגרים-זקנים נחמדים, אנשי עמל רציניים, אידיאליסטים, מהזן ההולך ונכחד, הנה באו תוצאות הפריימריז שנערכו שם בשבוע שעבר וטרפו את הקלפים כולם. המועמדים הוותיקים עם שק של עשייה מאחוריהם קיבלו בעיטה אדירה אל מקומות מאוד לא ריאליים, ואילו למקומות שכיום נראים ריאליים, נבחרו חבר'ה צעירים, רובם מסיימים עתה רק קדנציה ראשונה (חלקית) שלהם בכנסת, רובם ככולם עם עמדות שמאל עד שמאל קיצוני בכל הקשור לסוגייה הפלשתינית, רובם וכמעט כולם עם אג'נדה חברתית שסיעת מרצ יכולה לחתום עליה בעיניים עצומות כשהידיים קשורות מאחורי הגב, וזה בהחלט המקום לשחק במשחק 'מצא את ההבדלים'. גם אם נתאמץ הרבה, הרבה לא נמצא. סיבה טובה לאיחוד בין שתי המפלגות האלה, אם הן רוצות שקט נפשי בכל הקשור למחסום אחוז החסימה. כך או כך, נעמה לזימי שהפתיעה כשיצאה ראשונה (היו"ר מרב מיכאלי לא בהתמודדות), אפרת רייטן, הרב הרפורמי גלעד קריב, רם שפע, אמילי מואטי, והבחור הסרוג יאיא פינק, הם חבורה צעירה, אידיאליסטית ומוכשרת, מאמין שהזקן שבהם לא מתקרב לגיל 50, בניגוד ל- זוכרים את החבורה המבוגרת שהנהיגה את מפלגת העבודה לאורך עשרות שנים, כמו בן גוריון, יגאל אלון, משה דיין, רבין ופרס? אז איך מסבירים את ההצלחה של החבורה הזו? נראה לי שהדרך הקלה להסביר היא בכך שההצבעה היתה אלקטרונית, המתפקדים הצעירים מתחברים לזה, הקשישים נרתעים מזה, והתוצאה ברורה מראש. אלא שזה הסבר שטחי. בעיניים שלי, אלה שנבחרו באמת הוכיחו עשייה רבה בוועדות הכנסת ונחשפו הרבה בתקשורת וברשתות, והציבור גמל להם. השרים עומר בר לב ונחמן שי לא נתפסו כ'מבוגרים האחראים', אלא ככאלה שכבר מזייפים בהתנהלותם, מהססים, לא חדים כתער בהתבטאויות שלהם. ונקודה לסיום קטע זה. שמתם לב שהשמאלנים האלה בחרו בשני נציגים דתיים (נכון, אחד רפורמי) – קריב ופינק? מה, אפשר לחיות יחד באהבה, אחווה, שלום ורעות באותה מסגרת פוליטית? מה, יש גם שמאלנים דתיים? (התשובה היא כן). ועכשיו כל מה שנותר לראות זה מה תעשה 'מתיחת הפנים' הזו במפלגת העבודה לגודל נציגותה בכנסת ה-25 (אם בכלל?). ואם בפריימריז עסקינן, בליכוד נתניהו יצא המנצח הגדול, כאשר תומכיו הגדולים יצאו בקדמת הרשימה. כדי שהישג זה לא יתברר לו אח"כ בבחירות לכנסת כניצחון פירוס, הוא יעשה טוב לעצמו ולליכוד אם ימשיך את עוצר הראיונות למי מהם שנוהג/ת להשתלח כל אימת שמיקרופון מתקרב לפיו.
מי 'ייענה לרחשי הלב'?
לא להאמין. איתמר בן גביר, במסיבת עיתונאים בפרים-טיים, שידור חי בערוצים הגדולים, התקשורת משוועת להחלטתו- יתמודד עצמאית או עם סמוטריץ'? בטוח, שאפילו בן גביר בעצמו משפשף את העיניים כלא מאמין. נכון לאותו יום ושעה, הויכוח והיריבות בין בן גביר לסמוטריץ' תקפים ואף מתעצמים, הפערים על הרכב הרשימה אינם מצטמצמים,
והחלטתו לכרגע היא- רץ בנפרד. הסקרים בהחלט מפרגנים לו כשווה (מנדטים) יותר מסמוטריץ', דבר שחייב למצוא ביטוי באיוש הרשימה. זה לא רק פרסונלי. בן גביר רוצה ברשימה גם דמויות שאינן אב-טיפוס של הדוס המצוי החרד"לי-ימני. גם חובש כיפה שקופה אבל ימני- זה טוב, אפילו מאוד. בן עדות המזרח- זה אפילו מעולה. גם בשביל ליקוט קולות וגם בשם הייצוג הנכון. ובכל זאת, וחרף כיבוס הכביסה שלהם בחוץ, הערכתי היא שבסוף מישהו שם 'יתקפל' ויוותר כשיציג זאת למען המטרה הקדושה של לא לאבד קולות לימין. יש עוד כחודש עד להגשת הרשימות, אין צורך להיות במתח. נכון, שילוב שתי הרשימות באחת יהיה קשה יותר לאחר הפריימריז ברשימת 'הציונות הדתית' שיתקיימו בשבוע הקרוב, כי אז כבר יהיו שמות שיצטרכו לזוז אחורה ואף מחוץ למקומות הריאליים, ולא רק מספרים עלומים, אבל לא אלמן ישראל.
"לכל שבת יש מוצאי שבת"
אף שהכנסת בפגרת בחירות, התכנסה שם הוועדה הרלוונטית לדון בבקשה של כמה מ'ימינה' להתפצל ממנה, והכל כדי שיוכלו לקבל את יחידת המימון לבחירות. בקשתו של מתן כהנא אושרה לבסוף כך שהוא לא צריך להתפטר כעת מהכנסת כדי להתמודד ברשימת גנץ-סער-איזנקוט. לעומת זאת, הוועדה לא אישרה את בקשת ההתפצלות של עידית סילמן, הצפויה להיות משוריינת בליכוד. המשמעות- סילמן תצטרך לעתור לבג"ץ אם תרצה להמשיך לקבל משכורת בשלושה חודשים אלה ולרוץ בכל מפלגה אחרת שאינה ימינה. למה הוועדה היתה קשוחה דווקא עם סילמן? הסבירה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): "ח"כ סילמן העדיפה את האינטרסים האישיים שלה על האינטרסים של אזרחי ישראל וגררה אותנו לבחירות מיותרות שמשתקות מדינה שלמה. היום היא שילמה את המחיר- לכל שבת יש מוצאי שבת. יש לה אופציה, אם היא רוצה לרוץ בבחירות במפלגה אחרת היא יכולה להתכבד ולהתפטר מהכנסת".
מבחן הביצוע
יו"ר ועדת הבחירות, שופט העליון יצחק עמית, נפגש בשבוע שעבר עם היועצת המשפטית לממשלה מיארה, וסיכם איתה על "אכיפה מוגברת והחמרה בענישה בכל מי שינסה לפגוע בהליך הבחירות ובטוהר הבחירות". הוקם צוות אכיפה מיוחד בראשות המשנה לפרקליט המדינה, מומי למברגר. בעיניים שלי; חשוב שהטיפול יהיה תוך כדי תנועה, בעיצומה של מערכת הבחירות (ככל שייתפסו דברים) ולא רק כחמה שלאחר מעשה ועם עונשים כספיים בלבד, למפלגות ולא לאישים שעברו על הנהלים. הגיע הזמן לשנות תפיסה ולבוא חשבון עם האנשים שפעלו בניגוד להנחיות (להזכיר, מדובר בכספיי ציבור, לא רק עם הארגונים.
