הרב יגאל גרוס
בספר הזוהר (זוהר רות) כתוב, שיש לחפש בהרים ובגבעות קן של ציפור
בפרשת השבוע כותבת התורה על מצוות שילוח הקן, שעניינה לשלח את האם מהקן לפני שלוקחים את הביצים או האפרוחים: "שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים". בעקבות כך נעסוק השבוע בשאלה- האם יש עניין לחפש אחר קן כדי לשלחו, והאם מי שאינו מעוניין בביצים או באפרוחים עליו לשלח את האם?
חיפוש אחר קן
האם יש לחפש אחרי קן ציפור כדי לקיים את המצווה? נחלקו הגמרא והזוהר בשאלה זו:
א. בספר הזוהר (זוהר רות) כתוב, שיש לחפש בהרים ובגבעות קן של ציפור. הטעם לכך, שכאשר משלחים את האם מקינה ולוקחים לה את הביצים, היא צווחת מצער, ומתוך כך מתעוררים עלינו רחמי הקב"ה, "ששומע" את הציפור המתגעגעת לבניה, ונזכר שגם אנחנו רחוקים ממנו וכביכול מתגעגע אלינו – ומשום כך יש עניין לחפש מצווה זו.
ב. הגמרא במסכת חולין (קלט ע"א) חלוקה על דברי הזוהר, וכותבת שמפשט לשון התורה הכותבת 'כי יקרא קן ציפור לפניך', משמע שרק כאשר נתקלים במקרה בקן ציפור יש לשלחו, אך אין עניין לחפש אחריו. כך נפסקה ההלכה, שכן כפי שכתבו הבית יוסף (סי' קמא), החתם סופר (ד, פח) והמשנה ברורה (כה, מב) במחלוקת בין הזוהר לבין הגמרא, פוסקים כדברי הגמרא.
מה טעם המצווה לפי דעה זו? הגמרא במסכת ברכות כותבת על מצווה זו, שאין לשאול לטעמה, כי מצוותיו של הקב"ה גזירות. הרמב"ם (מורה נבוכים , מח) סבר שדעה זו דחויה ויש לדרוש את טעמי המצוות, ונקט שטעם שילוח הקן הוא לרחם על מעשי הבריאה, שלא תראה האם בלקיחת הביצים. הרמב"ן (כב, ו) חלק וסבר, שטעם המצווה ללמד את האדם לא להתאכזר.
הצורך בביצים
למעשה יוצא, שאין מצווה לחפש אחר קן ציפור. אולם, גם כאשר פוגשים במקרה קן ציפור, אם לא רוצים את הביצים או האפרוחים (כפי שמצוי ברוב הפעמים בימינו) לא ברור שיש לשלח את האם על מנת לקיים את המצווה, ונחלקו בכך הפוסקים:
א. החוות יאיר (סי' סז) וערוך השולחן (יו"ד רצב, א) בטעם הדבר בין השאר נימקו, שכאמור לדעת הזוהר מטרת המצווה לעורר רחמי שמים על עם ישראל – ולכן ברור שמצווה זו חובה לקיימה. כמו כן הוסיף, שגם אם שתי ראיות אלו אינן מספיקות להוכיח את שיטתו, על כל פנים יש כאן ספק (דאורייתא), ומשום כך יש לקיים את המצווה גם כשאין צורך בביצים.
גם הברכי יוסף (רצב, ח) הביא בשם האר"י שיש לשלח את הקן במקרה בו אין צורך בביצים, אך מטעם אחר ועל דרך הסוד. לטענתו, כל מצווה שאדם לא קיימה בחייו או בגלגולים הקודמים, עליו לשוב בגלגול כדי לקיימה. משום כך, כדי לוודא שלא חוזרים בגלגול פעם נוספת יש לקיים את מצוות שילוח הקן (אם כי לפי סברא זו מספיק יש לשלח את הקן פעם אחת כל החיים).
ב. רוב הפוסקים, ביניהם החתם סופר (או"ח סי' ק) והחזון איש (יו"ד קעה) חלקו על החוות יאיר וסברו, שמצוות שילוח הקן דומה למצוות שחיטה. במקרה בו אדם רוצה לאכול בשר, עליו לשחוט בהמה על פי הנחיית התורה. אך ברור שאין מצווה לשחוט סתם בהמות ללא צורך בבשר. הוא הדין בשילוח הקן – רק אם יש צורך בביצים, יש מצווה לשלח את האם.
ג. הרב אשר וייס (שילוח הקן') דייק מדברי הרמב"ם (שחיטה יג א -ב) גישה שלישית, שמצוות שילוח הקן היא לאו הניתק לעשה. דהיינו, במקרה בו אדם לקח את האם על הבנים ולא שילחה, יש באפשרותו לתקן את הלאו בכך שישלחה, אבל כלל אין מצווה עצמאית לשלח את האם ולקחת את הביצים.
ראייה לדבריו הביא מכך שכאשר הרמב"ם דן בהלכות אלו, לא פתח במילים 'מצוות עשה לשלח את האם', כפי שכתב לדוגמא בפתיחת מצוות כיסוי הדם "מצוות עשה לכסות דם", אלא מיד הרמב"ם דן מה הדין במקרה בו אדם לא שילח את האם, כיצד הוא יכול לתקן את עוונו ומה הדין במקרה בו האם מתה.
(כי תצא תשפ"ג)
