ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
"וְלֹֽא־יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם" (דברים יג: יח).
דין זה נוגע לא רק לעיר הנידחת, אלא גם לאיסור ליהנות מעבודה זרה ואביזריה. במציאות שחז"ל חיו בה, פסלי האלים היו חלק בלתי נפרד מן הנוף. כיצד אפוא לא נכשלו חז"ל בעבירה?
בכך דנה המשנה (ע"ז, ג ד): "שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו: כתוב בתורתכם 'ולא ידבק בידך מאומה מן החרם'. מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו אין משיבין במרחץ. וכשיצא אמר לו: אני לא באתי בגבולה היא באתה בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ".
עוד לפני שניכנס לשאלה ולתשובה, המשנה מציירת בפנינו מציאות נפוצה בתקופת חז"ל – בתי המרחץ הציבוריים היו מוסדות רומיים. האדריכלות על קישוטיה ייצגו לא רק טעם אומנותי, כי אם אמונות. תפיסות והלך רוח. האמנם יכול רבן גמליאל ללכת לבית המרחץ המוקדש לאלה אפרודיטי, כזה המלא בפסליה? (האם מותר לישון באירופה במלון בעל שם של קדוש נוצרי, שצלבים וציורים נוצריים על קירותיו?). למרות זאת, אנו יודעים שחכמים השתמשו בבתי המרחץ, וסיפורים רבים מתארים מפגשים בין חכמים בבתי המרחץ – שלא היו מוסדות בעלי אופי יהודי. יש לשים לב שלא מדובר בדיון בין שני תלמידי חכמים, ואף לא בתשובה של רב לתלמידו. בעל שם יווני, הנראה כדמות מוכרת (ואף נושא שם המעיד על חכמה – פלוסופוס), הוא המציב את הקושיה בפניו של רבן גמליאל, מגלה ידע במקורות, ומבקש להביך את רבן גמליאל, ולטעון שהוא אינו עקבי בהתנגדותו לעבודה זרה. שאמונתו מתקפלת בפני הרצון לרחוץ.
תשובתו של רבן גמליאל מתחילה בשרטוט הגבול ההלכתי: "אין משיבין במרחץ". רבן גמליאל לא שכח את תורתו כשהוא בבית המרחץ, וכדי להשיב על דברים הכתובים בתורה, צריך להיות בלבוש המכבד את דברי התורה, ולא בבית המרחץ. רק כשהוא יוצא, והפרספקטיבה נפרסת במלואה, הוא משיב: אמנם היו תקופות בהיסטוריה שבהן שימש בית המרחץ לפולחן האלים והוקדש להם (בתקופה היוונית), אבל היום, וזאת אמור בן שיחו לדעת היטב, כל שנותר מן האמונות הללו, הוא פולקלור בלבד. פסלי האלה אפרודיטה מקשטים את בית המרחץ כקישוט חסר משמעות ותוכן. היא תפלה לבית המרחץ, ולא להיפך.
בכך, משיב רבן גמליאל את הטענה אל הטוען: אמונתו שלו ושל העולם ההליניסטי היא שהפכה לחסרת תוכן ומשמעות בפני המותרות וטיפוח הגוף, ולא להיפך.
(ראה תשפ"ב)
