מותר לטעום מכרם שאנו חולפים לידו?

האם מותר לאדם שעובר ליד כרם השייך לאיש שאינו מכירו לטעום מהענבים? לכאורה תשובה לכך ניתן לקבל מפרשתנו: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן". מפשט הפסוק עולה, שהתורה מתירה לעובר אורח שמזדמן לכרם לקטוף מעט ולאכול על מנת להשביע את נפשו, אבל אסור לו לבצור ולאגור בכליו. פרשנות זו נאמרה להלכה על ידי איסי בן יהודה: "דאמר רב: מצאתי מגילת סתרים בי רבי חייא, וכתוב בה: איסי בן יהודה אומר כי תבא בכרם רעך- בביאת כל אדם הכתוב מדבר" (בבא מציעא צב ע"א).

כותב גם יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים: "אין מונעים מעוברי דרך לנגוע בפירות בעצם האסיף בימי הסתיו… בין אם הם אנשי המקום ובין אם זרים, ולשמוח על שנותנים להם ליהנות מן הפירות שנתבשלו. ואולם, אסור עליהם לקחת איתם משהו. אין זה מן היושר להביט בעין רעה אל המתאווים ליהנות מן הברכות שבאו לעולם ברצון אלוקים… כי אין לחשוב להוצאה יתירה מה שמרשה איש בנדיבותו לבריות לקחת, כיוון שאלוקים ממציא את שפע טובותיו… כדי לשתף גם אחרים מתוך נדיבות".

לדבריו, ראוי שהשפע החקלאי בכרמו של אדם יהיה גם מנת חלקם של אחרים, שכן השפע הוא מתנת א-ל. חכמים אחרים סברו, שלא ייתכן שאדם יהיה רשאי לקחת פירות שאינם שייכים לו, ופירשו את הפסוק כך שהתורה התירה לפועל שעובד בשליחות בעל הכרם לאכול בשעה שעוסק במלאכתו. ופוסק הרמב"ם בהלכות שכירות (יב, א): "מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בשכיר, וכי אילו לא שכרו מי התיר לו שיבא בכרם רעהו בקמה שלו שלא מדעתו, אלא כך הוא אומר כי תבוא לרשות בעלים לעבודה תאכל".

כלומר, רשות מיוחדת ניתנה לפועל שעובד בכרם, ומתאווה לענבים, לאכול בשעת עבודתו. ייתכן שהתורה חששה שלא יעמוד בפיתוי ויאכלם באיסור. כותב רבנו בחיי: "והתורה לא התירה אלא כנגד הנפש המתאווה, כי כיון שהוא מתעסק וטורח בפירותיו, אם לא היה לו אפשר לאכול בהיתר יאכל באסור". יתכן ומגמתה של התורה גם לעודד את בעל הכרם (המעסיק) לפרגן לעובדיו, ולאפשר להם לאכול את הענבים מכרמו בשעת עבודתם כחלק מתנאי העסקתם. תפיסתו של איסי בן יהודה לא התקבלה להלכה, מחשש שעלול להיגרם נזק בלתי הפיך לבעל הכרם אם הרבים יוכלו להיכנס לתוכו. בכך נשמר האיזון בין ההיתר האכילה שניתן לשכירים העובדים בכרם, לבין הצורך לשמור על הכרם לבל יינזק.

(כי תצא תשפ"ב)