פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
נחתום את הדיון בסוגיה זו בהתייחסות למהפכה הגדולה בעשרות השנים האחרונות ביכולת של אישה להורות הוראה כפוסקת הלכה או כ"דוברת הלכה" (מונח של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי) ולהיות 'רבה' או 'רבנית'. מהפכה זו קשורה בטבורה למהפכת בתי המדרש לנשים.
מהפכה זו החלה עם הקמת מדרשת לינדנבאום (אז ברוריה) בירושלים בשנת 1976. בהמשך קמו מדרשת "נשמת" בירושלים ו"מגדל עוז" בגוש עציון ומדרשות נוספות, שם נשים למדו תורה במשך שנה. קמו גם מסגרות כמו מת"ן ברעננה. במקביל גם מספר בתי ספר הכניסו לימודי גמרא לבנות. במשך שנים נשים שרצו להעמיק בידע במקורות היהדות פנו ללימודים אקדמיים ולא בית מדרשיים. אולם, עם הזמן קמו מסגרות תורניות לנשים למדניות וחלקן מכשירות נשים במשך שנים למורות הלכה, תוך עמידה במבחני רבנות פרטיים (חן ארצי סרור, הדתיות החדשות-הפמיניזם הדתי פוגש את הרשתות החברתיות, ראשון לציון: הוצאת משכל-ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2018, עמ' 75-71).
בשנת 2018 היו בארץ כשלושים מדרשות לנשים, המעניקות מינימום של חמש עשרה שעות לימוד בשבוע, ומאוגדות יחד ב'פורום המדרשות'. בעשר מדרשות יש לימוד גמרא ברמות שונות, אבל רק בשלוש או ארבע ניתן ללמוד גמרא בצורה ישיבתית (שם, עמ' 77). דוגמה לכך היא התוכנית למורות הוראה של בית מורשה בירושלים שהובלה במשך שנים על ידי הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, הרב ד"ר בני לאו והרב פרופ' יהודה ברנדס (שם, עמ' 98).
על פי אחת הדמויות המרכזיות בחיבור שבין הלכה וליברליזם בכלל ופסיקת הלכה על ידי נשים בפרט, הרב פרופ' דניאל שפרבר, נשיא המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן:
"המורם מכל זה שעל פי התוספות בנדה, בעל ספר החינוך, החיד"א בברכי יוסף, וכמה מן הפוסקים שבדורות האחרונים, 'שאישה חכמה' בעלת יראת שמים שלמדה תורה הרבה והלכה, בצורה שיטתית מעמיקה ומקיפה מפי תלמידי חכמים מובהקים, ונבחנה על ידם ו/או על ידי מורה הוראה בעל ניסיון, ועשתה ותעשה שימוש אצל תלמידי חכמים הלכה למעשה, ראויה היא בהחלט להיות מוכתרת בכתר תורה ולהיחשב כחכמה הראויה לענות על שאלות בהלכה, ולפסוק הלכה למעשה, באותם תחומי הלכה שנבחנה עליהם ונמצאה בקיאה בהם, וה' ישמור עליה שלא תצא כל תקלה מתחת ידיה" (מובא אצל מלכה פיוטרקובסקי, "נשים כפוסקות הלכה" בתוך הנ"ל, מהלכת בדרכה, -אתגרי החיים במבט הלכתי-ערכי, תל-אביב: משכל-ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2014, עמ' 100).
הרב שפרבר מונה ארבע תכונות שאמורות לאפיין את אשת ההלכה כדי שתוכל להיות פוסקת: א. חכמה ויראת שמים. ב. למידת תורה בצורה שיטתית מפי תלמידי חכמים מובהקים. ג. עמידה בבחינה של מורי הוראה בהצלחה. ד. שימוש תלמידי חכמים בפסיקת הלכה למעשה (פיוטרקובסקי, שם, שם).
במסמך שפרסמו רבני 'בית הלל' בשם "אישה פוסקת הלכה" (https://www.beithillel.org.il/post-20/) נאמר כך:
"מסירת המידע לשואל המבקש לדעת דבר ה' – זו הלכה – היא נדבך מרכזי בהוראת ההלכה. על כן כל שלמד הלכה ויודעה ראוי למסור אותה, ובכלל זה נשים חכמות בתורה שהוכשרו להוראת הלכה. גם במקרים שבהם הוראת ההלכה כוללת שיקול דעת והכרעה בספקות, הכריעו פוסקי הדורות כי אישה כשרה להורות הלכה (בעלי התוספות; ספר החינוך; ברכי יוסף), וכך הורו הרבנים הראשיים לדורותיהם (הרב הרצוג; הרב בקשי דורון).
"להנחיה זו משקל מיוחד בזמננו, שכן היום הערך של לימוד התורה מונחל גם לנשים. מאחר שב"ה צומחות נשים העוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים בשקידה ובקבלת מסורת מתלמידי חכמים – הן בוודאי יכולות להורות. לקביעה זו יש חשיבות מיוחדת בתחום הלכות נשים. מעורבותן של חכמות ההלכה עשויה לשבור מחיצות בפני המהססות לשאול, אשר נותרות פעמים רבות בספק, ומתוך כך באות לידי החמרת יתר או לידי עברה על ההלכה".
לעומת גישות אלו, מיכאל ג' ברויד ושלמה מ' ברודי מבחינים בין ההיבטים העקרוניים שלפיהם יש מספיק קולות בהלכה שניתן להתבסס עליהם כדי לאפשר לנשים לכהן כרבניות וכפוסקות הלכה, לבין הצורך בהליכה זהירה ומתונה בפועל. קודם כל לדעתם צריך לבסס כמות מספקת של נשים תלמידות חכמים וחכמות הלכה שלמדו שנים באופן מעמיק וכתבו מאמרים הלכתיים לפני שניתן יהיה להגיע לפן המעשי.(Michael J. Broyde and Shlomo M. Brody, "Orthodox Women Rabbis? Tentative Thoughts that Distinguish Between the Timely and the Timeless"' https://www.broydeblog.net/uploads/8/0/4/0/80408218/womenrabbis__2011_.pdf)
(שופטים תשפ"ג)
