הרב יגאל גרוס
בפרשת השבוע כותבת התורה, שבמקרה בו אדם בונה בית, עליו לבנות מעקה. אם התרשל ולא בנה גם ביטל מצוות עשה וגם עבר על לאו. דנו הפוסקים האם יש לברך על עשיית מעקה, ואם כן האם לברך בתחילת הבנייה או בסופה, כמו כן במקרה וגוי בונה את המעקה האם בעל הבית יכול לברך.
ברכה על עשיית מעקה
האם יש לברך על עשיית מעקה? נחלקו הראשונים:
א. הרוקח (סי' שסו) סבר, שאין לברך על מצוות מעקה. בטעם הדבר נימק, שכיוון שנוסח ברכת המצוות כולל את המילה 'וציוונו', ובמצוות המעקה מחויבים גם הגויים (שהרי גם עליהם יש חובה לשמור על החיים), ממילא לא שייך לברך, שכן כיצד ניתן לומר וציוונו כאשר הקב"ה לא ציווה רק את עם ישראל?! כן פסק להלכה גם הראב"ד (תמים דעים סי' קיט). ובלשונו של הרוקח:
"כל המצוות שהן חוקות וגזירה צריך לברך, שילוח הקן וראשית הגז ושאר מתנות כהונה. אבל כל דבר שגם בני נח הוזהרו עליו, כגון גזל גניבה וחמס והעושק יד עני לא החזיקו וצדקה, ולוייה, ולקט ושכחה ופאה, והידור זקן שאם מצווים חייב, אין צריך לברך וכן עשיית מעקה ודינים ותיקון מאזנים ומשקלות ומידות אין צריך לברך, שהברכה וצוונו ולא עכו"ם".
ב. דעת רוב הפוסקים, וביניהם הרמב"ם (רוצח יא, א) והרשב"א (ג, רפג) אינה כך, ולשיטתם יש לברך על עשיית מעקה, וכך פסקו רוב האחרונים להלכה, למרות שבגמרא ובשולחן ערוך לא מובאת ההלכה שיש לברך. טענת הרוקח שגם הגויים חייבים במעקה וזו סיבה לא לברך ניתן לדחות, שאמנם הם חייבים מצד ההיגיון והמוסר, אך לא מכוח ציווי ישיר של הקב"ה.
זמן הברכה
לדעת רוב הראשונים והאחרונים וכן להלכה, נפסק שיש לברך על עשיית מעקה. עם זאת, ברכה זו מעוררת קושי. בעוד שלמצוות רבות יש זמן יחסית מוגדר לקיומן, תפילין בהנחתם, ציצית בלבישה ולולב בנטילתו, מצוות בניית מעקה לוקחת לעיתים זמן רב, ולכן נחלקו הפוסקים באיזה שלב של בנייתו יש לברך:
א. החתם סופר (או"ח נב) סבר שיש לברך רק כאשר מסיימים את המעקה, והביא שני נימוקים. ראשית, במצוות שעשייתן נמשכת זמן ממושך יש לברך רק לקראת גמר העשייה, מחשש שמא תארע תקלה במהלך עשיית המצווה. דוגמא לדבר ברכת המילה, שלחלק מהפוסקים יש לברך רק בסוף התהליך שמא תארע תקלה.
שנית, גם ללא החשש שמא במהלך בניית המעקה תארע תקלה (דבר שאינו כל כך מצוי ולכן מסתמא אין לחוש לו) יש לברך בסוף עשיית המעקה, כיוון שרק בסיום הבנייה הוא מקיים את מטרתו – למנוע מבני אדם ליפול, וכן פסק הרב וואזנר (שבט הלוי ד, רכח).
ב. הרב יצחק וייס (בצל החכמה ה, מה) חלק על החתם סופר וכתב, שמצווה שנמשכת זמן רב יש לברך בתחילת עשייתה ולא בסופה. ראייה דבריו הביא משיבולי הלקט וספר המכריע שכתבו, שאם ספירת העומר הייתה במצווה אחת ארוכה – צריך היה לברך כבר בתחילת הספירה. עוד הוסיף טעם לפסיקתו, שכל המצוות יש לברך לפני עשייתן, ולכן יש לברך קודם עשיית המעקה.
פועל גוי
שאלה נוספת שדנו בה הפוסקים היא, האם כאשר פועל גוי בונה את המעקה, יכול בעל הבית לברך:
א. המחנה אפרים (שלוחין סי' יא) סבר, שעל אף שבדרך כלל אין שליחות לגוי, מכל מקום כאשר פועל גוי בונה את המעקה – יכול בעל הבית לברך. בטעם הדבר נימק, שבמקרה בו שוכרים פועל, אין זה נחשב כשליחות, אלא כאילו ידו של הפועל נחשבת כידו של בעל הבית, משום כך הוא יכול לברך למרות שלא בונה בפועל .
ב. התורת חסד (או"ח מה) חלק וכתב, שאין לברך כאשר גוי עושה את המעקה. ראייה לדבריו הביא מהרשב"א (בבא קמא נא ע"א) הכותב, שהשולח גוי לחפור בור ברשות הרבים, פטור מנזקי הבור, כיוון שגוי אינו יכול להיות שליח של ישראל. והרי לדעת המחנה אפרים ניתן לשכור את הגוי ואין זה נחשב כלל שליחות – אלא מוכח שגם בשכירות נחשב הפועל כשליחו של בעל הבית. מכל מקום לשיטתו, בעל הבית הרוצה לברך על המעקה צריך להורות לפועל שהוא ישלים את בנייתו.
(כי תצא תשפ"ב)
