כולנו בסירה אחת

אין ביכולתנו ואין ברשותנו לבודד את עצמנו, ולפעול בתחושה שאני את נפשי הצלתי

"אתם ניצבים היום כולכם" – המהפכה הגדולה התחילה בימי יעקב אבינו. עד אז, כפי שמבאר ריה"ל, נבחר בן אחד מכל משפחה, וכל השאר היו בבחינת "ויולד בנים ובנות". כך אירע גם בבחירת אברהם מול לוט, יצחק מול ישמעאל, ויעקב מול עשו. ניתן להסביר בשל כך את העוינות של האחים כלפי יוסף "ולא יכלו דברו לשלום". עמדתם מובנת: אם כתונת הפסים מעידה על בחירתו – משמע שהם יהיו כמו בני הפילגשים ויפוצו לכל עבר. ועל כן, עשו כל שביכולתם למוטט את יכולתו של יעקב אבינו ע"ה לבחור: מכירת יוסף, ירידת יהודה לתמנע, מעשה ראובן בפילגשי אביו, שמעון ולוי בשכם, רעיה בדותן (הרחק מחברון) ועוד ועוד. מה שהם לא ידעו הוא שמעתה והלאה חל שינוי באומה הישראלית: כולם בפנים. יש גבוה ונמוך, יש מי שנבחר להיות מנהיג ויש מי שייאמר עליו "ארור", יש בני אמהות ובני שפחות וכדו' – אולם היסוד הגדול הוא שכולם בפנים. אין יותר דחיה מעם ישראל.

ברית ערבות מואב בה אנו ניצבים כולנו היא המשך ליסוד הזה. היא מחייבת גם את תפישת העולם שלנו. תורת ישראל ניתנה גם לכל אחד מאתנו כפרט, ואנו כורתים את ברית הבשר הזו בעולמם של הגברים, אך גם הנשים שותפות בברית זו, ועל כך גם הן אומרות "ועל בריתך שחתמת בבשרנו" בברכת המזון. ברית ערבות מואב היא כריתת ברית של האומה הישראלית כולה עם הקב"ה. אחת המשמעויות הגדולה שלה היא הבנה עמוקה שאנו עומדים כעם שלם מול ריבונו של עולם. כולנו בסירה אחת, כפי שמבאר המדרש, כולנו ערבים זה בזה, ועלינו אנו אומרים בכל תפילת מנחה של שבת "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

בעומדנו לפני ראש השנה אנו למדים אפוא כי העובדה שבאופן פרטי אדם מסוים או קבוצה מסוימת התקרבו והתעלו בפני ריבונו של עולם היא חשובה מאוד מאוד, אולם היא פונה לפן אחד בלבד של מה שאנו מחויבים לעשות. אין ביכולתנו ואין ברשותנו לבודד את עצמנו, ולפעול בתחושה שאני את נפשי הצלתי. כולנו חלק בלתי נפרד של האומה הישראלית, וכולנו עומדים ביחד מול ריבונו של עולם. בשל כך, לא פחות משאלת ההתקדמות האישית והפרטית אנו מחויבים לבחון את עצמנו האם קידמנו בדבר מה את הקשר שבין עם ישראל לקב"ה, או שחס ושלום הרחקנו אחרים בשל מעשינו. הערבות ההדדית שלנו מחויבת לבחון האם כאומה אנחנו מוסריים יותר, האם אנו נוהגים בצדק ובחסד יותר האחד כלפי השני וכלפי אחרים, האם הקדושה נוכחת ברחובותינו או נסוגה מהם, האם ברית המצוות ממומשת יותר באומה או שחס וחלילה נסוגה – ובתוך כל זה להציב בפני עצמנו את השאלה העיקרית: האם פעלנו נכונה כדי שכולנו אכן נעמוד בברית זו מול הקב"ה, וכאומה אחת נכריז על מלכות ה' ועל הופעתה בארץ.

(ניצבים תשפ"ב)