יום הכיפורים כחג משפחתי

בספרות האגדה מתואר ערב יום הכיפורים כיום של מפגש משפחתי ובמיוחד בין אדם לרעייתו, כמו בסיפור אודות רב רחומי ואשתו. התלמוד מתאר שרב רחומי נעדר מביתו במשך כל השנה כדי ללמוד תורה, ומדי ערב יום הכיפורים היה שב לביתו. פעם אחת (בערב יום הכיפורים) נמשך בלימודו ולא שב לביתו. אשתו המתינה לו, וכל רגע אמרה לעצמה: "עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא", ולבסוף לא הגיע.  כתוצאה מכך, מספר התלמוד, חלשה דעתה עד שירדה דמעה מעיניה. היה רב רחומי יושב על הגג. נשבר הגג מתחתיו ויצאה נשמתו (כתובות סב ע"ב).

דרך הסיפור ניתן להבין את ייחודו של ערב יום הכיפורים כיום משפחתי. בני הזוג קבעו להיפגש דווקא בזמן שכל אחד מצוי בשיאו של חשבון הנפש. אכן סבורים היו בני הזוג, שהיטהרות אישית אינה יכולה להתרחש בלא המפגש ביניהם. השראה לכך  קיבלו מן הסתם מעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכהן היה חייב להיות נשוי בשעה שביקש לכפר על העם. זאת ועוד, הכהן נדרש לכפר עליו ועל ביתו (אשתו) לפני שביקש כפרה על העם. רב רחומי שאף למזג בין אהבת השם לאהבת אשתו בערב יום הכיפורים, שהוא הרגע המכונן ביותר לעשות למשפחתו ולכן בסופו של דבר הכל קרס. ביומו האחרון, נמשך רב רחומי בלימודו, התעלה לשיאים רוחניים, ובאותו הרגע שכח ולא הגיע לביתו. זה היה רגע שבו שילם מחיר כבד, שכן בסופו של דבר אהבה בין איש לאשה  בנויה על אמון הדדי, וחריגה מהגבולות עלולה לפגום בקשר. רב רחומי התעלם מאשתו שכל כך ציפתה והמתינה לבואו ולבסוף הכל קרס. אשתו של רב רחומי הקריבה את הכל למען לימוד התורה של בעלה אבל ברגע שלא עמד בהבטחותיו נוצרה פגיעה אישית קשה שהביאה לסיום טראגי.

הגג הרוחני שעליו ישב רב רחומי קרס בעטיה של דמעה אחת שזלגה מעיני אשתו. במערכת יחסים שבין בני זוג קיימים ויתורים רבים ולכן יש צורך גדול של רגישות מכל אחד מבני הזוג. קביעת הגבולות היא משמעותית ופגיעה בהם עלולה להרוס את כל הבניה המשותפת.

ערב יום הכיפורים המוקדש למשפחה, הוא יום של שמחה שכל המשפחה סועדת יחדיו לפני כניסת היום הקדוש. זו הזדמנות לנצל את הרגע לפיוס שבין הקרובים לנו ביותר. הכניסה ליום הכיפורים מותנית בבקשת סליחה בתוך התא המשפחתי. רק כך נוכל להגיע אל היום הקדוש ולבקש סליחה וכפרה מהקב"ה על עצמנו.

(וילך תשפ"ג)