בעוד שבתשעה באב נחרב הבית בעטיה של שנאת חינם הרי שט"ו באב מסמל את האהבה וההתחשבות
ייחודו של ט"ו באב מתואר במשנה (תענית ד,ח): "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו".
בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים, לחפש להן חתן. הן מבקשות להרשים את הבחורים הצעירים, כל אחת במה שיש בה (תענית לא ע"א): "יפיפיות שבהן מה היו אומרות: תנו עיניכם ליופי, שאין האישה אלא ליופי. מיוחסות שבהן מה היו אומרות: תנו עיניכם למשפחה, לפי שאין האישה אלא לבנים. מכוערות שבהם מה היו אומרות: קחו מקחכם לשום שמים, ובלבד שתעטרונו בזהובים".
מן הסתם לקראת אירוע מסוג זה, כל אחת הייתה בוחרת בקפידה את תלבושתה, מדייקת בגוונים ומקפידה על הצבעים והעיצוב. הבחירה של כלי לבן שאולים מעניקה פן שונה למהותו של המחול. יש כאן התחשבות בזולת. קל וחומר באירוע כזה שבו חפץ האדם להיראות במיטבו. מזוגיות המבוססת על תשומת לב והתחשבות של אחד בשני תצמח משפחה של חסד ונתינה.
השנה תשעה באב חל בשבת חזון, ושבת נחמו במוצאי ט"ו באב. במהלך השבוע האחרון עברנו תהליך מחורבן לתקומה. אחד האירועים שהתרחשו בט"ו באב, הוא שפסק דור המדבר למות. מסביר הפרי צדיק, שאחרוני המתים מדור המדבר מתו בתשעה באב ולאחר שבעת ימים של אבל ביום ט"ו באב קמו מהשבעה. המתבונן על ימים אלו יגלה, שמדובר אף בתהליך רוחני של האומה עצמה, שראשיתו באבלות וסופו בנחמה. בעוד שבתשעה באב נחרב הבית בעטיה של שנאת חינם הרי שט"ו באב מסמל את האהבה והתחשבות של אחד בשני כפי שבא לידי ביטוי במחול של בנות ירושלים.
חורבן ירושלים מלווה אותנו כל השנה גם בעת שמחת חתן וכלה. החתן בעומדו תחת החופה נדרש לשבור את הכוס ולזכור בכך את חורבנה של ירושלים. המסר לבני הזוג הוא ברור, שכל זמן שבית המקדש בחורבנו הרי שהשמחה אינה שלימה. אולם ניתן להסביר אחרת את שבירת הכוס. כל זוג שעומד להינשא מרגע ההיכרות ועד הגעתו לברית הנישואין מלוות אותו חששות לקראת צורת החיים החדשה. המעבר מחיים פרטיים לחיים משותפים מורכב.
ייתכן ושבירת הכוס מסמלת את היכולת להתגבר על הפחדים והמחסומים הרגשיים המלווים את ההתחברות בין בני הזוג בקשר אינטימי של אהבה ונישואין. יש בכך עדות לנכונות לעשות שינויים. לשבור משהו מהאגו למען החיים המשותפים, כפי שמכריזים אנו בברכה: "משמח חתן עם הכלה". שבירת הכוס מביעה את החלטתם של בני הזוג לעבור לשלב חדש ושונה בחייהם. מעבר הכרוך בשינויים, בהסתגלויות בשבירות ומשברים שעלולים להתרחש בעתיד. לכן שוברים כוס של זכוכית, שמסמלת את היכולת לתקן, כפי שאומרים חז"ל (חגיגה טו ע"א) שזכוכית הנשברת ניתן לתקנה, כך משבר שמתרחש יכול להביא לצמיחה. שבירת הכוס מסיימת את החופה, כולם מאחלים מזל טוב לזוג שהצליח להפנים שהשבירה יכולה לסמן את התפיסה העמוקה של חיי הנישואין שבמהלכם אין עליה ללא ירידה, אין שלמות ללא שבירה.
זו גם ההתרחשות במעבר שבין תשעה באב לט"ו באב, המסמל מעבר מחורבן לתקומה, ממשבר לצמיחה. שבירת הכוס מלווה את בני הזוג במהלך החיים כתזכורת שכל משבר מסוגל להצמיח חיים טובים יותר.
(ואתחנן תשפ"ב)