הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
אנו קרואים לתור אחרי האור הגדול של מה שאנו עושים. אם הוא לא קיים – זה הזמן להתנער
"הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" – במילים אלה מתבשר משה רבנו על עתיד השנים הראשונות של ההתנחלות בארץ. הדברים לא נאמרים בלשון אפשרות או ספק, אלא כהודעה מפורשת על העתיד – זה מה שיתחולל עם הכניסה לארץ. אנו מצפים אפוא כי ההמשך יהיה "ועל כן – גם הדור הזה לא ייכנס לארץ", שכן אם מחיר הכניסה לארץ ישראל הוא הליכה אחרי אלוהי הנכר – מה הטעם להיכנס, שהלוא כל יסוד הכניסה הוא מימוש שם ה' בארץ, וכשזה לא יקרה, לכאורה אין טעם של ממש להיכנס לארץ ישראל ?
נראה כי התורה מלמדת אותנו כאן יסוד מהותי, שיכול להנחות אותנו באין ספור סוגיות: גם כשעושים את הדברים הנכונים ביותר, שהם מצווה ומהות החיים – לא ניתן להבטיח כי תנועה זו לא תגבה מחיר יקר, וכי לא יהיו צללים גדולים. הכניסה לארץ אינה פשוטה כלל ועיקר. לאחר מאות שנים של עבדות, בסיום של הליכה במדבר בלווי מן שיורד מן השמים ועמוד אש וענן – הנהירה אחרי מנעמי ארץ ישראל היא כנראה בלתי נמנעת. התרבות הכנענית המפותחת מפתה מאוד ללכת אחריה; השפע החומרי שבארץ סוחב לכיוונו; האפשרות להשתחרר משעבוד לא-לוהי ישראל ולעבוד אלילים אחרים תחת כל עץ רענן מזמינה יותר; כל אלה יביאו בהכרח לדורות בעייתיים מאוד מיד עם הכניסה.
ואף על פי כן, מצווה התורה להיכנס לארץ ישראל, והסירוב לעשות כך עלה לעם ישראל בארבעים שנות נדודים במדבר. שכן, המעשה הנכון צריך להיעשות, אף שצפוי שיהיה מחיר כבד בדרכו. התורה לא לימדה אותנו את העמדה שבשל העובדה שיש סכנות גדולות יש להימנע מלהיכנס לכל הסיפור, כי אם להפך. לעולם, אפוא, בראש ובראשונה הבחירה צריכה להיות בדבר שיש לעשותו, ולאחר מכן חובה עלינו להתמודד בכל הסכנות הכרוכות בכך, ולנסות להימנע מכל הצללים. אולם, לא הכישלונות האפשריים הם שיקבעו האם אנו צועדים בדרך ראויה, כי אם הנושא עצמו.
כשאנו מתבוננים בצללים המלווים את חיינו, האישיים והתנועתיים, אנו קרואים לתור ראשית אחרי האור הגדול של מה שאנו עושים. אם הוא לא קיים – זה הזמן להתנער, לטלטל את עצמנו, ולעשות את הדבר הנכון; לעומת זאת, אם אנו מזהים כי הצללים נוצרו בשל העובדה שהאור שאנו עוסקים בו בחיינו מביא עימו בכנפיו גם את מה שכרוך בו – טוב שנחולל בעצמנו שני דברים: ראשון בהם הוא לחזק עוד ועוד את הדרך והכיוון שאנו פוסעים בהם, כי הם הדבר הנכונים והראויים. שני בהם הוא לעשות כל שביכולתנו כדי להמעיט ולצמצם את הקליפות שמתלוות אליו.
זו הדרכה נכונה לקראת השנה החדשה; זו הדרכה נכונה בהתלבטות באיזו דרך תורנית לבחור; זו הדרכה נכונה לדרך בה יש להתבונן גם על החושך המלווה אותנו; לעולם יהא האור מנהיג והחושך אתגר לתיקון.
(וילך תשפ"ג)
