להאמין שהתשובה אפשרית

על מנת להישמר מגייסות האויב, כמו גם לשוב בתשובה – צריך להאמין שיש סיכוי

מדרש פסיקתא דרב כהנא כד, דורש את הפטרת שובה, ובדבריו כמה מהדרשות המפורסמות ביותר בנושא התשובה.

הדרשה הראשונה פותחת בדברי הנביא עמוס, וממנו ליחזקאל ולהושע: "'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו אם תהיה רעה בעיר…' (עמוס ג:ו). למדינה שהיתה משובשת בגייסות, והיה בה זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע לו היה ניצול, וכל מי שלא היה שומע לו היו הגייסות באות והורגין אותו".

ימי ראש השנה זה עתה עברו: שמענו את אזעקת השופר, האם נחרדנו? האם שמענו את האזהרה שיש בו? האם עשינו את הנדרש?
המשל מבוסס למעשה (כפי שניתן לראות בהמשך המדרש) על פסוקי יחזקאל לג: "כך כת' בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל לג:ז), באמרי לרשע רשע מות וגומ' (שם ח), ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעתו וג' (שם ט)".

"…בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה׃ וְרָאָ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב בָּאָ֣ה עַל־הָאָ֑רֶץ וְתָקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר וְהִזְהִ֥יר אֶת־הָעָֽם […]"

הנביא הוא הצופה: "וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל…".

תפקידו הוא להזהיר את הרשע מדרכו. אם לא יעשה הצופה כך – הוא יישא באחריות למות הרשע, כפי שהצופה בעיר שלא הזהיר, הוא הנושא באחריות.

מה עשוי לגרום לא לשמוע לקול האזהרות? הייאוש. על מנת להישמר מגייסות האויב, כמו גם לשוב בתשובה – צריך להאמין שיש סיכוי. שאפשר להינצל: "…אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָרָשָׁ֔ע, כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה". ה' רוצה בתשובה, הוא מאמין בנו ואינו רוצה בעונש. ממילא, הוא חוזר על הקריאה: "שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָרָעִ֛ים…" (יחזקאל, שם).

דברים אלה בדיוק מסביר המדרש: "כך אם יתקע שופר בעיר – בראש השנה, ועם לא יחרדו – אילו ישראל, אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה – אין הקב"ה חפץ במיתתו של רשע… אם אחפוץ במות הרשע וגומ' (שם). עמא מה אנא מינכון בעי? (מה אני מבקש מכם?) אלא שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל" (שם).

וחותם בקישור להפטרה שלנו: "לפיכך הושע מזהיר את ישר' ואומ' להם "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד:ב)".

זוהי הדרשה הפותחת, המעמידה אותנו על תפקיד של דברי הנביא בהכוונה לתשובה, ועל האחריות הכפולה, של הצופה ושל השומע. היא גם מבקשת לטעת בנו אמון בעצם אפשרות התשובה, נושא שמדרש פסיקתא דרב כהנא יעסוק בו בהמשך הפרשה בהרחבה.

(וילך תשפ"ג)