אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
העם היהודי הצטיין ביכולתו המופלאה לשמר את השירה הזו, את התורה, להעבירה מדור לדור
בסופו של דבר- המבחן הוא מבחן התוצאה.
היו ויש בעולם במשך אלפי שנות קיומו, הרבה אמונות, תיאולוגיות, אידיאלים, שיטות, ערכים, השקפות, פילוסופיות ורעיונות.
חלקם זהרו בשמי האנושות למשך תקופה מסוימת, הלהיבו ומשכו אחריהם רבבות ומיליונים, עד שבנסיבות כאלו ואחרות חשך זהרם, כבה אורם, והם שקעו אל תהום נשיית ההיסטוריה.
מבחינתם ומבחינת זווית הראייה שלהם- לכולם היו כוונות טובות, תקוות לשרוד לנצח ולהשפיע על האנושות, לכבוש ולעצב את העולם, לגרוף אחריהם את ההמונים, ולהטמיע את אמונותיהם וערכיהם בליבות בני האדם.
אבל משהו השתבש. לפעמים זה לקח עשרות או מאות שנים, לפעמים אלפי שנים, אבל עם כל הכוונות, ההשקעה והתוכניות- משהו לא עבד- ובמבחן התוצאה רובם ככולם של האימפריות, המעצמות, והתוכניות של אותם עמים וכוחות לא שרדו, ולא עמדו במבחן הזמן.
לפעמים הנסיבות היו כלכליות, צבאיות, פוליטיות, חברתיות , או נסיבות אחרות, והתוצאה הייתה אחת- קריסה והיעלמות.
ערב הסתלקותו מהעולם ומהנהגת העם היהודי, מגלה משה רבנו לעם היהודי שני עקרונות, שהם יהוו את הבסיס להישרדותו וקיומו לדורות עולם.
העיקרון הראשון הוא להתייחס אל התורה כאל שירה. שירה מרוממת, מרחיבה דעת, מגביהה את הרוח, נוגעת בנשמה, ומעלה את האדם והחברה לפסגות גבוהות. לכן קורא משה לתורה 'שירה': "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
העיקרון השני הוא העיקרון החינוכי. כל רעיון, אידאולוגיה, אמונה וכדומה- צריכים המשכיות. בהיעדרה של ההמשכיות- הרי שסופה של כל אידאולוגיה או אמונה שכזו להיעלם בחלוף השנים. את ההמשכיות ניתן להבטיח בזכות דבר אחד- חינוך, ודאגה מתמדת להעברת הרעיון והאמונה מדור לדור, כדי ש'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'.
אפשר להרבות מלל והגיגים על רעיונות, השקפות ואידאולוגיות שונות ומשונות. כל אלו ייבחנו במבחן התוצאה- האם יש להם המשך או לא, האם נעשו כל המאמצים, ההשתדלויות והפעולות כדי ש'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ', או שמא הייתה זו השקפה ואידאולוגיה שזמנה תם, חלף ועבר מן העולם כי לא השכילה להעמיד תלמידים הרבה ולגרום לכך שהשקפתם ואמונתם לא תשכח מפי זרעם.
אם יש משהו שהעם היהודי הצטיין בו במשך אלפי שנות קיומו זה הדבר הזה- יכולתו המופלאה לשמר את השירה הזו, להעבירה מדור לדור, ולדאוג לכך שדור אחרי דור, בכל ארצות פזוריהם, השירה הזו תימשך ותתנגן ו'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'.
תקופת תשרי על כל הימים הטובים, החגים והמאורעות שיש בה, היא הזדמנות של פעם בשנה, באמצעות התפילות, הסעודות, האווירה, הניגונים, והרוח המיוחדת שמרחפת בחלל האוויר בחודש זה- ללמד את השירה הגדולה הזו לדורות הבאים, ולהיות חלק משרשרת הנצח ההיסטורית היהודית הזו, שבמבחן התוצאה נתנה לעולם כולו דוגמא ומופת כיצד מתקיים באמונת האמת היהודית– 'לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ'.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.
(שבת שובה – תשפ"ב)
