שכר החריצות וההתמדה

אבות , ב', י"ד

"רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל; וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ" (אבות ב', י"ד).

הטיית השורש ש.ק.ד במשנה, מעניינת. חיפוש באתר האקדמיה ללשון עברית מעלה שמשמעות הפועל שָׁקַד – 'נזדרז והיה ער (לעניין)', 'נתן דעתו (עליו)'…". בנוסף, נאמר שם כי "הוראת השורש ש.ק.ד מתאימה לתכונתו של עץ השקד למהר ולהוציא ציצים ופרחים קודם להתכסותו בעלווה, ראשון לשאר עצי הפרי הנשירים… מכאן גם נגזרת המילה שַׁקְדָן – אדם חרוץ, מי שזריז במלאכתו ומתמיד בה".

"הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה". התמסר והקדש את מרצך ומשאביך, ללימוד והתעוררות רוחנית-מוסרית.

על סיפונה של ספינת קיטור, בשנת 1909, בדרכו מלונדון לדרום אפריקה, כתב מהטמה גנדהִי את ספרו "שלטון עצמי". גנדהי, עורך הדין שהעריץ את התרבות האנגלית, עבר מהפך תודעתי, בעקבותיו יצא למלחמה חסרת פשרות בציביליזציה המערבית וערכיה. בספר, שנכתב תוך עשרה ימים, מוגשת הגותו הפוליטית אודות התיקון החברתי שעל הודו לעשות. דבריו מהדהדים עבורי את דברי רבי אלעזר: "בני הודו מואשמים בעצלנות ואילו האדם הלבן נחשב חרוץ ויצרני. אנו מקבלים את האשמת השווא הזאת… ההינדואיזם… וכל הדתות האחרות מלמדות, כי יש להיות צנועים בעניינים ארציים ונמרצים בעניינים רוחניים. לשים גבול לשאיפות החומרניות ולהיות בלתי מוגבלים בשאיפות הדתיות. לתעל את הלהט שבנו לעבודה רוחנית". גנדהי תקף את הרפואה המודרנית, את עורכי הדין, הרכבות ושלל פיתוחי התעשייה וקרא להתנהלות מוסרית ומאופקת. גם מול אלימות.

לא בכדי כּוּנה רבי אלעזר, הקורא לשקידה בתורה, "מעיין המתגבר". ל"מעיין שכבה", מן הנפוצים באזור ההר בישראל, נדמה. מעיין (תורה =מים), שנוצר כתוצאה מתהליך שקדני של חלחול מי גשמים בסלע, הנאספים למאגר מי תהום (אקוויפר) נסתר ופורצים בעקבות התחתרות חרוצה ונמרצת של הנחלים או כתוצאה מפעילות טקטונית הסודקת את הסלע.

"…וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. וְדַע לִפְנֵי מִי אַתָּה עָמֵל; וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ."  את המשך דבריו של רבי אלעזר ניתן לפרש כעצות והדרכות נוספות לקראת חיים ראויים. אולם, לטעמי, מדובר בשכר החריצות וההתמדה: עמידה בלבטים אמוניים פנימיים ומול טענות כפירה ובטחון בקיום הא-ל ובהשגחתו.

לתגובות: naomieini1@gmail.com

(האזינו תשפ"ג)