ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)
אבות ג', י"א
"רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: הַמְּחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים, וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהַמְּגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".
במשנתנו נקבע כי בגינן של התנהגויות מסוימות, מאבד יהודי את הזכות השמורה לו, לחיי גמול ושכר, לאחר העולם הזה.
במשנה במסכת סנהדרין, נזכרים שמותיהם של אנשים שנידונו לגורל זה: "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים – ירבעם, אחאב, ומנשה… ארבעה הדיוטות – בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי" (סנהדרין, י', ב').
להלן מדרש אודות אֲחִיתֹפֶל, יועץ המלך דוד, שבגד בו לטובת בנו אבשלום ואשר נמנה עם "משוללי העולם הבא":
"… בשעה שבא דוד לחפור יסודות של בית המקדש, חפר חמש-עשר מאות של אמה ולא מצא (את) התהום. ובסוף מצא אחד עציץ/חרס ורצה להרימו. אמר לו (העציץ): אין אתה יכול. אמר לו: למה? אמר לו: שאני כאן כבוש על התהום… אף על גב כן, לא שמע לו. כיוון שהרימו, עלה התהום ורצה לכלות (את) העולם. והיה אחיתופל עומד שם. אמר: כעת דוד נחנק ואני אמלוך. אמר דוד: מי שחכם שיודע להעמידו ולא מעמידו יהיה סופו החנק. אמר, מה שאמר, והעמידו. התחיל דוד אומר שירה 'שיר המעלות'…" (ירושלמי סנהדרין, נ"ב ב).
בעת חפירת יסודות המקדש, הגיע דוד לטבורו של העולם – נקודה עליה הוצב עץ או מכסה חרס, שעצרו את מי התהום מלהציף את העולם ולאבדו. למרות שהוזהר שלא להרים את הכיסוי, דוד עשה זאת. והמדרש, במקום להתעכב על פעולתו, ממקד את מבטנו באחיתופל – יועצו, שצפה בפורענות ואמר: "כעת דוד נחנק ואני אמלוך".
"כעת דוד נחנק ואני אמלוך", זו משנת אחיתופל, שמפני אימוצה מזהיר רבי אלעזר המודעי – העדפת קידום עצמי, במחיר של צונאמי פיזי ומוסרי, ועמידה מנוכרת מול חורבן תשתיות הטבע ויחסי האנוש, חרף היכולת לפעול ולהצילם. הנוהג כך, הריהו כופר גם בבריתו עם אלוקים וסופו שתתממש עליו מזימתו, כאחיתופל, שנחנק הוא בעצמו, על ידי שנטל וקיצץ במו ידיו את פתיל חייו והתאבד.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(אמור תשפ"ג)
