קשה להעלות על הדעת חיים בהם אין אנו מצויים, ולו לרגע אחד, בתפילה
אבות ב, י"ג
"רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֱוֵי זָהִיר בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה; וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא…".
"וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל". האם ישנה אפשרות לפיה אדם לא יתפלל כלל, או שמצב זה אינו למעשה אפשרי?
ומהי בעצם תפילה?
נאמר במסכת ברכות (כ"ו, ב') : "… תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית יט כז), ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: "ויעמוד פינחס ויפלל" (תהלים קו ל). יצחק תיקן תפילת מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד סג), ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים קב א). יעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום וילן שם" (בראשית כח יא), ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפילה ואל תפגע בי" (ירמיהו ז טז)".
עמידה קיומית פילוסופית מול אינסופיות הא-ל, יחס של שיח וקרבה לבורא וחוויית משפט, דין ותחנונים, כל אלה מתארים, לפי חז"ל, את מעמד התפילה. לאור הנ"ל, קשה להעלות על הדעת חיים בהם אין אנו מצויים, ולו לרגע אחד, בתפילה.
אבקש להביא כאן תפילה מיוחדת לשעת "יזכור" בבית הכנסת, שחוברה על ידי הרב פ. קרליבך ממנצ'סטר. תפילה זו אימצתי אחרי מות אמי, כאשר כל שלושת מעמדי התפילה, התלכדו מבחינתי יחד, ברגע קדוש: "אבי שבשמים, שעת הזכרת נשמות אלה שהלכו לעולמם, נושא אני את עיני אליך, א-לוהי, בהודיה מלב שלם, על שבחסדך הגדול הורי היקרים חיים פה עמי. ברכם בבריאות טובה ותן להם כח רב לחיות איתי עוד שנים רבות וטובות. חזק אותי, שאוכל לעזרם בכל כוחי ובכל מאודי, עשה שאבין את האחריות הגדולה כלפיהם, המוטלת עלי ואת כל הזכויות הרבות המגיעות להם כל ימי חייהם פן מצפוני יתייסר בשעה בה ילכו לעולמם. עמוד לימיני ועזור לי לחיות את חיי, כך שאהיה לגאווה ולמקור שמחה להורי. ותהיה בי יראתך ואהבתך לעבדך בלבב שלם".
הורי נפטרו ומצפוני מייסרני לעיתים. אך התפילה עליהם ועליי, עומדת לרשותי לעד.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
(וילך תשפ"ג)