יכולתו של האדם להיות שותף ליצירת עולם טוב יותר בכל המובנים תבוא לידי ביטוי דווקא בכך שיכיר בטעויותיו, ילמד מהן וישתפר
בכל פרקי בריאת העולם והאדם והסיפורים בעניין שבפרשת בראשית, הפותחת את כל התורה כולה, שזורה כחוט השני אמירה אחת ערכית, מוסרית, משמעותית ומהותית שתפקידה וייעודה הוא להיות אבן ואדן היסוד לאדם ולמין האנושי- לקיחת אחריות.
לאדם יש תפקיד מרכזי בעולם אותו ברא האלוקים עבורו ולכבודו: "וַיִּקַּח ה' אֱלֹוקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". עליו יהיה לקחת אחריות על הבריאה, על הסביבה, על החי והצומח, ועל האדמה- 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'.
זו האחריות המוטלת על האדם ועל המין האנושי- מאדם הראשון עד ימינו, אלא שכבר בתחילת האנושות שלוש פעמים בורח האדם מאחריות אישית, וממהר מתוך מנגנון הגנה עצמי, להטיל את האשמה על אחרים.
הראשון שבורח מאחריות ומחפש מישהו אחר להאשים אותו הוא אדם הראשון. כאשר אלוקים ישאל אותו את שאלת השאלות – 'אַיֶּכָּה?… הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?', במקום להשפיל את מבטו בבושה, לקחת אחריות ולומר 'טעיתי', הוא מושיט אצבע מאשימה לעבר אשתו ואומר- 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל'.
וזו, האישה, הנשאלת על ידי ה': 'מַה זֹּאת עָשִׂית?', במקום לומר 'טעיתי', ממשיכה בדרך הבריחה מהאחריות ומאשימה את הנחש- 'וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל'.
ולצערה של האנושות כולה התופעה הזו של אי לקיחת האחריות ממשיכה גם לדור הבא, כאשר קין ירצח את הבל, ויישאל אח"כ על ידי הקב"ה- 'אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?', גם הוא במקום לקחת אחריות אישית על המעשה הנורא שעשה, מיתמם ועונה בציניות חמש מילים המסמלות יותר מכל את הרוע והאטימות –'וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?'.
ערכיי יסוד טמונים בפרשת בראשית ובסיפורי בריאת העולם. אחד המרכזיים שבהם הוא הערך הזה המצופה מהמין האנושי- ערך לקיחת האחריות. הפתגם אומר: 'לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוקי'.
אין ציפייה שהאדם שנברא בְּצֶלֶם יהיה חף מטעויות. טעויות ושגיאות הן חלק מהחיים. אבל בהחלט יש ציפייה מהמין האנושי לקחת אחריות על החיים ועל כל הסובב אותם.
מנגנון ההגנה הכמעט אינסטינקטיבי של האדם לחפש תמיד אשמים אחרים ולהטיל את האחריות לטעויות על כל העולם ואשתו, לא מוביל אף אחד ושום דבר למקום טוב יותר, לעולם מוסרי יותר, או למציאות חיים ערכית ואנושית יותר. ההיפך. גדולתו של האדם בעולם ויכולתו להשפיע וליצור עולם טוב יותר לא תבוא לידי ביטוי בניסיון ליצור 'פוסטר הוליוודי' ותדמית מושלמת החפה מכל אשמה, אלא בדיוק ההיפך. יכולתו של האדם להיות שותף ליצירת עולם טוב יותר בכל המובנים תבוא לידי ביטוי דווקא בכך שיכיר בטעויותיו, ילמד מהן, ישתפר- וימשיך הלאה. כל זה נכנס תחת המילה הזו- אחריות.
לקיחת אחריות אישית תהיה התשובה האנושית ההולמת והמתאימה ביותר לשאלתו המהותית והנצחית של אלוקים את האדם הראשון ומאז את כל המין האנושי- 'אַיֶּכָּה'. רק כך יוכל האדם לממש את ייעודו ותפקידו בעולם ועל פני האדמה – 'לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ'.
(בראשית תשפ"ג)