כיצד נולד העם היהודי?

הרמב"ם מתאר תמונה היסטורית ברורה שאברהם העמיד רבבות של מאמינים בחרן ויצר קהילה אמונית גדולה שעניינה אמונה בה' אחד

בימים אלו אנו קוראים את פרשיות התורה על אברהם אבינו, אבי האומה היהודית. מפסוקי התורה ומדרשי חז"ל, אפשר ללמד כיצד נולד העם היהודי. התורה מספרת: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית, י"ב, ה).

הפרשנים מתחבטים בהסבר הביטוי "את הנפש אשר עשו בחרן", מה הפשט של עשיית נפשות? כיצד עושים נפשות? בדרך כלל המושג "את הנפש אשר עשו" מתייחס ליצירת ילדים, להולדה ולידה של נפשות חדשות לעולם, אבל מיהן הנפשות שאברהם ושרה עשו, הרי לא זכו עד שלב זה לילדים משלהם?

חז"ל נתנו תשובה ברורה וחד משמעית לפסוק: "את הנפש אשר עשו, שהכניסן תחת כנפי  השכינה; אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום") בראשית רבה, לט). חז"ל דרשו את הביטוי "עשאום" כפשוטו: יצירת נשמות ובריאת חיים חדשים.

המדרש מחדש לגבי מה הייתה הדרך של אברהם אבינו בתחילת דרכו. עוד בחרן, החל תהליך של הרחבת השורות של עם ישראל על ידי הפצת האמונה בה' אחד והוא יצר קהילה של חסידים ומצטרפים חדשים לעם ישראל שנוסעים אתו לארץ ישראל. התהליך הזה עומד קצת בניגוד להנחה שהיהדות לא מעוניינת במסיונריות, אבל מכאן אנו לומדים שהתשתית של עם ישראל החלה על ידי גרים. דהיינו מהתחלת ההיסטוריה שלנו יש ממד אוניברסלי בזכות אברהם. "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ"- אברהם הפך להיות האבא של עם ישראל וכן של הגרים הבאים מאומות העולם. לא הולדה גנטית אלא הולדה רוחנית עומדת בבסיסו של העם היהודי.

חז"ל הוסיפו ודרשו את הביטוי "עָשׂוּ" כפשוטו: "והלא כל באי עולם אינם יכולין לבראות אפילו יתוש אחד ומה תלמוד לומר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן מלמד שהעלה עליהם הקדוש ברוך הוא כאלו עשו אותם". מדרש רבה מוסיף עוד ממד בזיקה בין עשייה לבין גיור: "ואם כן שגיירו למה אמר עשו? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו" (פרשת לך לך פרשה לט).

חז"ל גם מלמדים אותנו מה הייתה הגישה החינוכית והטקטיקה של אברהם לקרב אנשים ומהי ההדרכה לדורות: "ומה ת"ל אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לביתו ומאכילן ומשקן ומאהיבן ומקרבן ומגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה" (שיר השירים רבה פרשה א).

גם הרמב"ם מסביר מה הייתה תחילת דרכו של אברהם אבינו בהרחבת השורות של עם ישראל וכיצד הוא פעל להנחלת האמת לכל באי עולם: "הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כולו  שנכנסין תחת כנפי שכינה…" (הלכות ביכורים, ד, ה).

הרמב"ם מתאר תמונה היסטורית ברורה שאברהם העמיד רבבות של מאמינים בחרן ויצר קהילה אמונית גדולה שעניינה אמונה בה' אחד, עם יהודי ריאלי על ידי אלו שנספחו ונעשו לאומה היהודית: "והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם א-לוה אחד, לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא, שנאמר :ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול הזה…" (הלכת עבודת כוכבים, א, ג).

המדרש מתייחס גם למילה "עשו" בלשון רבים ומציין: "למה נאמר אשר עשו? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים", כלומר, שלמרות המטרה והחזון המשותף, הייתה הפרדה בין הפעילות של אברהם ושרה; אברהם עסק בגיור האנשים ושרה עם הנשים. הרב יהודא אשכנזי (מניטו), מסביר באופן מאד מעניין מדוע פעילות הגיור התחלקה בין אברהם לשרה: "יש אבות ואימהות והתורה מספרת את הדרך של האבות והדרך של האימהות, היה צריך לתקן את נפש האדם, אבל "זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם" ולכן יש תיקון לזכר ותיקון לנקבה – כשמדובר בזכר, הדגם הוא אברהם, כשמדובר בנקבה, הדגם היא שרה. אסור לגייר אישה כדי להיות אברהם, ואסור לגייר איש כדי להיות שרה, אם אברהם היה לבד לא היינו ישראל, צריך שרה, ואם שרה לבד גם כן, צריך אברהם".

(נח תשפ"ג)