הסיבה שאני לא אוהב דפי מקורות

פער הידע העצום שבין הצוות ובין החניכים, גורם לכך שהמורים עלולים לבצע מניפולציות רוחניות בתלמידים מבלי שאלו יוכלו להעמיד את דבריהם לביקורת אמיתית

חלק גדול מהשיעורים במכינה מבוססים על דפי מקורות. התלמידים המגיעים ללמוד אצלנו לא תמיד בקיאים בספרות התורנית העניפה והרחבה. הרצון ללמוד ולהעמיק במספר נושאים, בשילוב מגבלות הספרייה של בית המדרש וריבוי התלמידים אצלנו, מאלץ אותנו, המורים והרבנים, להכין לא מעט דפי מקורות לטובת השיעור במכינה.

האמת ניתנה להיאמר – אני לא אוהב דפי מקורות.

אני אמנם מתפרנס מהם, ומכין כמה וכמה כאלה בכל יום משום שבנסיבות העבודה ובהווי חיי המכינה אין מנוס משימוש בהם, אבל עקרונית אני לא אוהב אותם. אפילו מתנגד להם.

מי שקצת מבין ובקי בעולם התורני ומכיר את ארון הספרים היהודי לפניי ולפנים, יכול לעצב דף מקורות שיוכיח כל רעיון כמעט, גם אם מדובר בסילוף גמור. הרי רוב הלומדים והלומדות לא מכירים את ההקשר, את שאר הטקסט או את שלל המקורות שאומרים ההפך. ברוב המקרים הם גם לא יטרחו לפתוח את הספר, לדפדף או לבדוק. דפי מקורות מבוססים במידה רבה על "גזרת הכתוב", הקורא לא יודע בדרך כלל מה כתוב בפסקה הבאה בספר או באיזה הקשר נאמרו הדברים. מכאן קצרה הדרך להציג את "עמדת היהדות", "עמדת התורה" או אפילו עמדת ההוגה המדובר, באופן מוטה ומסולף.

לכן בכל שנה אני משתדל ללמוד עם תלמידיי לפחות חיבור אחד מהתחלה ועד הסוף. לא קטעים נבחרים, לא סוגיות עיקריות, לא נושאים ולא טעימות. בעולם שבו צופים בתקציר של המשחק, קוראים את הסיכומים של ההרצאות ואפילו פוסטים בפייסבוק 'מאמלקים', יש חשיבות גדולה לתרגול הזה. מנחמה ז"ל (דודתי הגדולה, פרופ' נחמה ליבוביץ) למדנו על החשיבות של למידת ספרים שלמים. נחמה היתה מפצירה בנו ללמוד ספרים "מכריכה לכריכה", להקפיד לקבל תמונה שלמה ולא להסתפק בתקצירים ובדילוגים.

הנקודה הזו נובעת באחד החששות הגדולים ביותר שלי כראש מכינה. פער הידע העצום שבין הצוות ובין החניכים, העובדה שהמורים בקיאים, מלומדים ולא פעם גם מרשימים וכריזמטיים, בעוד התלמידים הם צעירים וסקרנים, חסרי ידע וחסרי ניסיון, גורם לכך שהמורים עלולים לבצע מניפולציות רוחניות בתלמידים מבלי שאלו יוכלו להעמיד את דבריהם לביקורת אמיתית. תהליך כזה עלול לקרות ביודעין או בלא יודעין. הוא עלול לקרות במזיד על ידי מורה שמנצל לרעה את מעמדו וכוחו, אבל הוא עלול לקרות גם בשגגה או בלי משים, כאשר המורה "מעגל פינות", מתחמק משאלות קשות או עושה לעצמו "עבודה קלה", שמדלגת בקלילות מעל חוש הביקורת של התלמידים. דפי מקורות תמציתיים ומוטים הם כלי די משמעותי במניפולציות מעין אלו.

אני נזכר בנושא הזה בכל שנה בערב יום הכיפורים, כשאני לומד על עבודת המקדש ביום הכיפורים ועל מעשיו של הכהן הגדול ביום הקדוש. בשיא עבודת יום הכיפורים, לאחר הקרבת הקרבנות ובין הכניסות השונות לקודש הקודשים, היה קורא הכהן הגדול בתורה כמה פסוקים נבחרים הקשורים בעבודת היום. הקהל הרב שהיה מגיע לירושלים היה מאזין ברוב קשב לפסוקי התורה שהיה קורא הכהן הגדול. עבור רבים מהם זה היה מן הסתם מפגש נדיר ואולי אף ראשון עם פסוקי התורה, שלא היו שגורים וידועים לכולם. בתום הקריאה, כך מספרת המשנה, היה גולל הכהן את הספר, מניחו בחיקו ומכריז: "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן", וההכרזה הזו היא בעיני אמירה חשובה ואמיצה. הכהן מזמין את העם להמשיך ולברר, להעמיק וללמוד. הוא מודה בעצם שמדובר ב"דף מקורות", שהוא לא הביא לפניהם את כל הקטע, ויש עוד מה לעיין לפני שחורצים דעה בהבנה מה באמת כתוב שם. האמירה הלכאורה טריוויאלית הזו היא לעניות דעתי המשפט הכי חשוב באירוע – דעו שלקטעים שזה עתה למדתם יש רקע והקשר, ומי שרוצה באמת להבין לא יכול לעצור כאן. אני משתדל ללכת בדרכו של הכהן הגדול ביום הכיפורים ולומר לתלמידיי – אנחנו משתמשים ולומדים באופן הזה לא מעט, ועם זאת – למדו להיזהר מדפי מקורות.

(בראשית תשפ"ג)