מתי תתרחש המהפכה הגברית?

במיוחד בגילאים צעירים, במיוחד אצל בנים, במיוחד אצל דתיים – גבר שמפגין רגישות ועדינות, או סתם נוסע בזהירות, נתפס מהר מאד כ"נשי"

בין השיעורים במכינה לאחרונה, התגלגלה בין החבר'ה שיחה על שוויון בין גברים לנשים. וכמו שקורה לא מעט כשהבחורים מתווכחים ביניהם על סוגיות בוערות, באיזה שהוא שלב, הם שואלים מה דעתי. אמרתי להם שאני חושב על הסוגיה הזו לא מעט, ושאני דואג, לפעמים אפילו דואג מאד. אבל לא פחות משאני דואג לבנות שלי, אני דואג לבנים שלי, ובעצם אני דואג מאד להם. כי משהו בתהליך הזה מתפספס, ועבור גברים דתיים, צעירים במיוחד.

אני יודע יפה שעוד ארוכה הדרך לשוויון. שגם שנים רבות אחרי המהפכה, עדיין האפשרויות העומדות בפני גברים הן בדרך כלל מגוונות יותר, חזקות יותר ועשירות יותר מאלו הפתוחות בפני נשים. ולמרות שזה ברור כשמש בחצי השמים ,אני עדיין דואג דווקא לגברים.

מאז המהפכה הפמיניסטית, נפתח העולם הגברי יותר ויותר בפני נשים ועל כך נאה לשבח, אך התנועה הזו היא ברוב המקרים חד כיוונית. ה"נשיות" נעשתה מגוונת יותר, ה"גבריות" הייתה ונותרה מצומצמת למדי.

בעולם האופנה – נשים התחילו ללבוש מכנסים, אך גברים לא התחילו ללבוש חצאיות. אף אחד לא מרים גבה למראה נערה עם נעלי בלנדסטון, אבל אף נער לא יבוא לסניף עם עקבים. חיילות בוחרות בין נעלי צבא לסנדלים, אך ההפך בינתיים אסור. אני כמובן לא מייחל ליום שבו גם גברים ילבשו בגדים שכאלו, רק מסב את תשומת הלב לעובדה שהמהפכה מתחוללת באופן חד כיווני.

בעולם התעסוקה – מקצועות גבריים נפתחו לנשים וב"ה אנו פוגשים יום יום רופאות, מהנדסות וגם שרות. אך מקצועות נשיים נותרו לנשים בלבד – כמעט לא תמצאו גנן, דיאטן ושיננן. צה"ל פותח עוד ועוד מקצועות גבריים לנשים וכבר יש טייסות ולוחמות והדיון הציבורי סביב המדיניות הזו הוא מורכב ומסובך, בלי ספק. אך התפקידים הנשיים נותרו לנשים בלבד, כך למשל, למעט בנח"ל החרדי, כמעט שאין בצה"ל משקי ת"ש או חינוך.

בעולם ההלכתי, אנחנו רואים יותר נשים נוטלות לולב, לומדות תורה וקוראות מגילה. לא פגשתי הרבה גברים שהתחילו להדליק נרות. גם כאן, איני חושב שהדבר נחוץ או נצרך, למעט במצבים שבהם יש חובה הלכתית כזו, אך גם כאן ישנה דוגמא לחד כיווניות של המהפכה.

אפילו בשמות פרטיים – אמנם לא עשיתי מחקר מסודר, אבל יש לי הרושם שהרבה יותר שמות של בנים הפכו לשמות גם של בנות, מאשר קרה בכיוון ההפוך.

כל הרשימה שמניתי עכשיו לא היתה מאד מפריעה לי, אם זה היה מסתכם בזה. אבל בתרבות שלנו "נשיות" מזוהה עם רגישות, עדינות, סבלנות, הכלה ועוד שלל תכונות נהדרות, שגם אחרי עשרות שנות פמיניזם, היו ונותרו תכונות "של בנות".

במיוחד בגילאים צעירים, במיוחד אצל בנים, במיוחד אצל דתיים – גבר שמפגין רגישות ועדינות, או סתם נוסע בזהירות, נתפס מהר מאד כ"נשי" או "הומו". כי אם אין לך שרירים במצח ושערות על השיניים, אז כנראה שמשהו בגבריות שלך מקולקל.

גם זה כמובן מתחיל בחינוך – בתי ספר לבנות כבר מזמן ממלאים מגמות פיזיקה ומחשבים, ורק לאחרונה פורסמה כתבה על אולפנה שמשלבת עבודה חקלאית, אבל בישיבה תיכונית או סתם תיכון לבנים, לא תמצאו בדרך כלל מגמת ספרות, בטח לא אומנות.

הזכרתי השבוע את יהודה עמיחי בשיעור, וכמה מהחבר'ה, עם ה-100 בגמרא וה-10 יחידות מחשבים, הסתכלו עלי בתמיהה ולא הבינו על מי אני מדבר.

בדיוק כמו שקורה כשזה הפוך, הפערים האלה הם מגבלה חמורה, נכות של ממש. הייתי רוצה שהתלמידים שלי והבנים שלי יגדלו להיות מכילים ורגישים, עדינים וסובלניים, והתיקון שלהם חייב להיות השלב הבא במהפכה.

(חוקת תשפ"ג)