קיימות – או שהמבול יבוא

השתתפותה של מדינת ישראל, ויהדות העולם בכלל בקיימות, צריכה להיות חלק מאמונתנו העמוקה בדבר ייעודנו ושליחותנו בעולם

הרבה צללים כרוכים בסוגיית הקיימות ובאחריות שלנו לקיום העולם: היא הפכה אצל חלק מהעולם לעבודה הזרה החדשה; מקופלים בה הרבה מאוד אינטרסים כלכליים של יצרני הפתרונות; חלק מהתופעות עליהן מצביעים הן מחזוריות וקשורות במבנה מזג האוויר, או כלל אינן תלויות באדם; חלק מהפתרונות מזהמים יותר מאשר המציאות הקיימת; למדינת ישראל בפרט יש השפעה מזערית על ההתמודדות, הנמצאת בפער עצום מהמדינות המזהמות;

ואף על פי כן, לא ניתן להכחיש את העובדה שרוב מוחלט של המדענים העוסקים בתחום מצביעים בדרכים מגוונות על כך שזו אינה בעיה הנוגעת לעתיד. היא כאן. אפילו אם רק 30% מדבריהם נכונים, וסביר מאוד להניח שמדובר בהרבה יותר מזה – התעלמות מסוגיות אלה ומחובת ההתגייסות הכללית של העולם כולו להתמודדות עימן היא הפקרת עולמו של הקב"ה והשתמטות מהאחריות שיש לנו כלפיו. כבר אין מדובר בדפי מקורות החשובים לעצמם על "תן דעתך" שלא לקלקל את עולמו של הקב"ה (ובכלל, נראה שמקור זה עוסק בנושאים רוחניים ולא אקולוגיים) או באיסור "בל תשחית" וכדו'. מדובר בפיקוח נפש של ממש, שחלק מהנושאים עליהם מחלוקות הבחירות שוצפות וקוצפות הוא הסחת דעת של ממש וכמעט 'אכול ושתו כי מחר נמות'!

שכן, לסוגיות הקיימות יש השפעה ישירה ועקיפה על האנושות כולה. ההשפעות הישירות הן במקומות שבהם פני הים עולים, מקומות שונים הופכים למדבר בשל צירוף מסוכן של מעשים שונים של בני אדם, פגיעה חמורה במשאבים הנדרשים לקיומו של העולם ביחד עם עלייה גדולה במספר בני האדם והחיות הקיימים בעולם; מותם של בני אדם באירועי טבע קיצוניים – סופות, בצורת, שריפות, ועוד ועוד. לחלק מדברים אלה ניתן למצוא פתרון מדעי, אבל חלק מהם גדול מאתנו בהרבה.

גם מדינות הסבורות שהן מחוץ למעגל הקטסטרופה שאפשר שהיא מתפתחת – יסבלו קשות, שכן גלי ההגירה יגיעו לשעריהן, ולא יהיה אפשר לעצור את מי שאין לו אלטרנטיבה לקיומו. מדובר אפוא באירוע השונה מהמבול בשל היותו ארוך וממושך, אולם דומה לו בהשחתת העולם ובניצול משאביו עד תום, בד בבד עם זיהומו.

תרומתה הישירה של מדינת ישראל להתמודדות עם מציאות זו היא בעלת פוטנציאל מזערי. "אי אתם המעט מכל העמים". אולם, השתתפותה של מדינת ישראל, ויהדות העולם בכלל, צריכה להיות חלק מאמונתנו העמוקה בדבר ייעודנו ושליחותנו בעולם. הדבר מתחיל כמובן ב"קשוט עצמך", ובדברים שאנו עושים עם עצמנו, גם אם כאמור משמעותם המעשית היא קטנה מאוד, בשל העובדה שאין משמעות לשום דבר שלא מתחיל בקבלות עצמיות, ובנושא הזה פעולות של צמצום הזיהום, ניצול ענוותני של משאבי העולם, אחריות לדורות הבאים, שינוי מנהגים (כגון: סוגיית קבורת ארץ ישראל ומשאבי הקרקע וקדושתה) ועוד ועוד. מתוך כך, נדרשת עמידה בהחלטות הבינלאומיות ובחלוקת הנטל, ושותפות עם דתות רבות אחרות בהעצמת האחריות לעולמו של הקב"ה מכיוונים דתיים ורוחניים. אל נא נביא על עצמנו מבול.

(נח תשפ"ג)