״ויהי בהיותם בשדה, ויאמר קין אל הבל אחיו, ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו״. התורה לא טרחה לכתוב על מה הייתה המחלוקת ביניהם. נקודת המוצא הפרשנית בפשוטו של מקרא היא שמה שלא כתוב – אינו מרכז הפרשה. חכמינו הציעו הצעות שונות על מה קין והבל התווכחו. פרופ׳ נחמה ליבוביץ' הציעה פרשנות מרתקת לאגדה זו. ואף על פי כן, יש לפתוח בפשוטו של מקרא.
אנו למדים כי לא באה התורה לדבר על מה היה הוויכוח ביניהם, ועד כמה הוא קשור לקבלת מנחת הבל ולדברי התוכחה שנאמרו לקין. זה לא מרכז הפרשה. מהות הפרשה היא בעובדה שהמרחק בין הדברים שנאמרו ובין שפיכות דמים היה קצר מאוד. למעשה, לא הייתה בנמצא שיטה אחרת ליישוב סכסוכים. לא מגשר ולא מפשר, לא שופט ולא נביא, ובעיקר – לא פתק בקלפי. המוצא הפרימיטיבי ביותר הוא אפוא להרוג את בעל הפלוגתא. בכך מלמדת התורה את הסכנה הגדולה של מריבות, ואת הפוטנציאל שעלול לצמוח מהן. הן עלולות לדרדר אותנו, בני האדם, להכריע בצורה שחיות הבר בטבע מכריעות: הורגות האחת את השנייה. מילים עלולות לרצח.
מאוחר יותר, קישר הרמב״ם את שני חלקי הפסוק ״לא תלך רכיל בעמך״ ו״לא תעמוד על דם רעך״. בפתיחה להלכות הקצרות מאוד של לשון הרע הכניס הרמב״ם בתווך את המילה ״כדי״, לאמור: לא תלך רכיל בעמך כדי שלא יגיעו הדברים לידי שפיכות דמים. הרעיון של ״מילים יכולות להרוג״ לא נולד במוחו של קופירייטר בזמן הזה, אלא הן יסוד התורה. בני האדם צעדו קדימה, ופיתחו מנגנונים שונים של הכרעה שמביאים להתרחקות משפיכות דמים. כמובן שהדברים מותנים שכל הצדדים מקבלים עליהם את השיטה הזו.
לפני הבחירות צריך אפוא ללמוד היטב את פרשת השבוע. ראשית, להודות לריבונו של העולם על כך שזכינו לחיות בחברה שבה מכריעים את המחלוקות הפוליטיות בעזרת פתק, ועל כך שמסביב לריבון, שהוא העם, יש גם מנגנוני שמירה, כמו בית משפט העליון שיש לו תפקיד מוגבל ומגביל, אנשי רוח ומוסר שיש להם תפקיד מוגבל ומגביל, תקשורת שיש לה תפקיד מוגבל ומגביל, וכדו׳. כל אלה ביחד בונים מערכת המרחיקה אותנו מהדרכים שבהן צעד קין, ומהתהום שאליו הוא דרדר את האנושות.
והדבר השני הוא לקבל על עצמנו, לפני הבחירות, את תוצאותיהן. השיטה אינה מושלמת, והיא מאפשרת גם מניפולציות, אי עמידה בהבטחות וכדו׳, אולם היא הכי פחות גרועה. העובדה שהבחירות נערכות דווקא בשבוע שלאחר קריאת פרשת קין והבל מזכירה לנו את האלטרנטיבה לקבל ההכרעה.
(בראשית תשפ"ג)