פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
דעה מקובלת במחקר היא ששרה מייצגת את הנשים במקרא שהן בעיקר דמויות פסיביות, טפלות לגברים אליהם הן קשורות. (לדוגמה ראו את: Ephraim Avigdor Speiser, Genesis, Ancor Bible Commentary, Gardencity: Doubleday, 1964).
גם חוקרות מקרא פמיניסטיות נוטות לא אחת לראות את המקרא כמבטא זווית ראייה גברית פטריארכלית ביחסו לגיבורות הנשיות שמופיעות בו ולשרה בתוכן (ראו למשל:Sharon Pace Jeansonne,The Women of Genesis: From Sarah to Potiphar's wife, Minneapolis:Fortress Press, 1990).
אלא, המעניין הוא שאת אותם פסוקים שניתן לפרש כמבטאים פסיביות ותלות של שרה באברהם, ניתן גם לפרש כמבטאים דווקא סגולות ראויות להערכה של שרה. אביא כאן את הדוגמה הבולטת: לקיחת שרה על ידי פרעה ועל ידי אבימלך. נתמקד במקרה של פרעה (בראשית, פרק יב):
"י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃ יא וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃ יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃ יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃ טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָֽאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃ טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃ יז וַיְנַגַּ֨ע ה' אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אַבְרָֽם׃ יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃ יט לָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָֽאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃ כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ".
עיון בפסוקים מציג בעצם את שרה כדמות פסיבית למדי. אברם הוא היורד למצרים. שרה לא מוזכרת. כשהם מתקרבים הוא אומר לה להגיד שהוא אחיה ואין אנו שומעים מה שרה חושבת ואומרת על כך. המצרים לוקחים את שרה לבית פרעה ואחר כך אברהם יוצא נשכר מכך שה' הביא נגעים על פרעה וביתו. כל הדיאלוג מתקיים בין פרעה לאברם.
ובכל זאת, ניתן לראות את מה שגם עולה מהטקסט- גם אם בצורה פחות בולטת- כמבטא סגולות מיוחדות של שרה: אברם פונה לשרה ומבקש ממנה להיות אקטיבית ולומר שהוא אחיה. היא יכולה לסרב לכך והיא לא מסרבת ומוכנה באומץ להקריב את עצמה כדי למנוע את הפגיעה באברם. יתרה מזו, א-לוהים מתערב לטובתה ומציל אותה מידי פרעה, אשר הוא וביתו נפגעים קשות מלקיחת שרה- מה שמצביע על חשיבותה של שרה בעיני הא-ל.
מקרה הפוך הוא זה שבו שרה דווקא מאוד אקטיבית, אלא שלכאורה היא מגלה תכונות אופי בלתי ראויות בעליל.
"ט וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק׃ י וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק" (טז, פסוקים ט-י).
בפשט כתוב "בן הגר המצרית" ולא בשמו ישמעאל שהוא "מצחק" ולכן היא דורשת לגרש אותו יחד עם אמו כדי שהוא לא יהיה זכאי לירושה. ואכן אברהם מאוד לא מרוצה מהדרישה של שרה, אלא שהוא עושה כדבר ה':
"יא וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ׃ יב וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע׃ יג וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא" (טז, יא-יב).
העובדה שהא-ל מודיע לאברהם לעשות כדבר שרה, מראה שכנראה היה משהו נכון בהתנהגותה, מה שפותח פתח להבנה אחרת של דמותה של שרה.
ואכן (ואני צועד כאן בעקבות המחקר של רמי שוורץ (Rami Schwartz, The Blesses mother Sara, M.A thesis, Jerusalem: The Hebrew University, 2017: ch.3)), מדרש בראשית רבה מציג את דמותה של שרה בכלל וגם כאן באופן מאוד חיובי. המדרש (בראשית רבה, וירא, פרשה נג, סימן יא) מביא את רבי עקיבא, רבי ישמעאל ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שפירשו את משמעות המילה "מצחק" שבפסוק: "ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק" במשמעות של שלושת האיסורים הכי חמורים: גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים. כך שמדובר בהבנה של שרה לעומת עיוורונו של אברהם (מדרש אחר אומר שניתן לומר על אברהם את הפסוק "ועוצם עיניו מראות ברע") שישמעאל עלול להשחית את נפשו של יצחק.
(נח תשפ"ב)
