פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
התנ"ך ועוד יותר חז"ל, מציגים תמונת עולם שבמרכזה נמצאים גברים. רוב הדמויות המרכזיות בתנ"ך הן של גברים, ובמיוחד "דמויות על" כמו אברהם, משה, יהושע, שמואל ודוד. בעולם חז"ל הפער לטובת הדמויות הגבריות עוד הרבה יותר משמעותי. בעוד שבתנ"ך יש "גיבורות" נשיות (חוה, שרה, רבקה, רחל ולאה, מרים, רחב, דבורה, רות, אסתר ועוד), הרי שבחז"ל, שעיקר פעולתם הייתה בתוך בית המדרש ולא בחיים המעשיים, הגיבורים הם הגברים; התנאים והאמוראים. רק מדי פעם אנו שומעים על דמויות נשיות בעלות משקל. לכן, ניסיון להתבסס על נשים משמעותיות במקורות היהדות, מטבע הדברים פונה בראש ובראשונה לאותן נשים בולטות המופיעות בתנ"ך כדמויות מעוררות השראה. במסגרת סידרה זו אתייחס לארבע דמויות בולטות: שרה, מרים, דבורה ואסתר.
שרה, אם האומה ורעייתו של אבי האומה, אברהם, מופיעה בשלוש פרשות בתורה: לך לך, וירא, חיי שרה. ואפילו פרשה אחת נקראת על שמה באופן יוצא דופן. שרה מלווה את אברהם לאורך כל מסעו לארץ ישראל ובמהלך ההתמודדויות שעבר. דמותה של שרה היא דמות "עגולה". יש בה סגולות אופי שונות ואף מנוגדות וניתן לראות את דמותה באופנים שונים.
מחד גיסא, היא רעייתו המסורה ואפילו הצייתנית של אברהם ההולכת אחריו לארץ ישראל, יורדת איתו למצרים, לא מתנגדת לכך שהוא יאפשר לפרעה מלך מצרים לקחתה לביתו ובהמשך גם לאבימלך מלך פלשתים, אברהם לא משתף אותה בכך שהוא עומד ללכת לעקוד את בנם היחיד, יצחק, לו ציפו כה הרבה שנים. מאידך גיסא, היא דמות עצמאית, אברהם פונה אליה לשכנע אותה לומר שהוא אחיה מחשש לחייו במצרים ובארץ פלשתים. היא מתעקשת לגרש את הגר ואת בנה ישמעאל וא-לוהים אף אומר לאברהם לשמוע לה. אברהם מכבד אותה במותה בקניית חלקת הקבר במערת המכפלה בסכום רב והוא מספיד אותה. על הפסוק "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית, יב, ה) דורשים חז"ל על המילים ואת הנפש אשר עשו בחרן: "אלו הגרים. אמר רבי חוניא: אברהם גייר אנשים ושרה גיירה נשים, והביאום תחת כנפי השכינה, לכך נאמר אשר עשו, כאילו הם בראום" (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק יב סימן ה).
ואכן, הרב עדין שטיינזלץ רואה את דמותה של שרה כשותפה שווה לאברהם:
"אחד הצדדים הבולטים ביותר בשרה הוא מעמדה ויחסה כלפי אברהם. לא זאת בלבד ששרה היא אישיות בפני עצמה, אלא שהיא בת זוגו, גורם עצמאי ושקול. ובמלים אחרות, אברהם ושרה אינם רק זוג נשוי אלא הם צמד, שני אנשים הפועלים בצוותא […] אין כאן גבר, שהוא האישיות המרכזית שהכל תלוי בו, ואישה, שהיא בת תלות, הנגררת אחריו לכל מקום. קיים רושם ברור שלשרה יש מעמד שלם בפני עצמה, מעמד שהוא לא רק תופעה אישית, תוצאה מיוחדת של אישיותה העצמית, אלא יש לו גם הכרה חוקית פורמלית. אפשר שהבסיס למעמד זה כרוך בכך שאברהם ושרה הם לא רק בני זוג, כי אם גם שארי בשר קרובים. לפי מסורת חז"ל שרה היא בת הרן, אחיו הגדול של אברהם. ולפי האמור בתורה במפורש בדברי אברהם לאבימלך […] הרי הוא אומר ששרה היא אחותו, בת אביו, אבל לא בת אמו, שייתכן שהוא ביסודו דבר אמת, שכן אפשר שהוא משתמש בביטוי לא מדויק לגבי קרובת משפחה: קרובה כאחות […] הכינוי "אחות" משמש לא רק ככינוי חיבה, אלא כמתייחס לאישה בעלת מעמד מסוים […] לא פעם, במהלכם של מעשי אברהם ושרה, ניכר שאברהם לא רק מכבד את שרה כאשתו, אלא חש חובה להיזקק לעצתה […] ואמנם הקב"ה אומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה — שמע בקולה". זהו מקרה יחיד, שבו יש ציווי מפורש, חד-משמעי, אבל גם במקרים אחרים נראה שאברהם שומע בקולה של שרה, אף ללא הציווי. ואף הצורך בציווי זה לאברהם, לשמוע בקולה של שרה, הוא רק בנושא הבלתי נעים והאכזרי של גירוש בנו ואשתו אל המדבר" (עדין שטיינזלץ, נשים במקרא, רעננה: משרד הבטחון. ההוצאה לאור, 1983עמ' 16-15).
(בראשית תשפ"ג)
