החלטתם למה תצביעו? תחשבו פעמיים. יכול להיות שהאקרים איראניים שיחקו לכם בראש

הסייבר שינה צורה: המלחמה על התודעה שלנו נעשית ברובה ברשת, ותקופת הבחירות היא תקופת הזוהר שלה. מי שמנסים להשפיע עלינו הם לא רק הפוליטיקאים השונים, אלא גם גורמים זרים, חלקם איראניים, שמעוניינים בעיקר לייצר כאן חוסר יציבות שלטונית וקיטוב בעם. האם הובלנו לחשוב את מה שאנחנו מאמינים בו? ומי בכלל אחראי להשתלט על ה'בוטים' וה'פייק ניוז' ברשת?

בשבוע הקרוב נצא להצביע. (שוב).

עם מערכות הבחירות החוזרות והנשנות מגיעות גם הטענות השונות לאי סדרים ולזיופים באי אלו מהמגזרים, התארגנות עצמאית להצבת משקיפים משני צידי המפה לקלפיות באזורים המזוהים באופן מובהק עם מפלגות מסוימות (למשל, פעילי עוצמה יהודית בקלפיות במגזר הערבי ופעילות בארגון שמאל בקלפיות ביו"ש כתגובה) ותגבור מהותי מצד ועדת הבחירות המרכזית במספר המפקחים על טוהר הבחירות (שכבר גדל פי 4 בין מערכות הבחירות לכנסת ה- 22 ולכנסת ה – 24) כך שבבחירות לכנסת ה-25 יוצבו כ-20 אלף מפקחים בקלפיות, שידאגו לתקינות ההצבעה עצמה, לספירת הקולות ולאריזת חומרי הבחירות.

בחירות נתפסות כשיא ההליך הדמוקרטי ומבטאות השתתפות אזרחית ואמון של הציבור במדינה ובמוסדותיה. לכן, פגיעה בהליך בחירות נתפסת כפגיעה חמורה ביציבותו של השלטון הדמוקרטי והמדינה. אבל, עוד הרבה לפני יום הבחירות עצמו והליך ספירת הקולות בסופו, יש זירה שלמה בה מתנהלת מערכה של בעלי אינטרסים שונים מפנים ומחוץ שמעוניינים להשפיע על הבחירות בישראל.

בשנים האחרונות תעמולת הבחירות השתנתה באופן דרמטי ועברה, כמעט במלואה, למרחב המקוון. השיח הדמוקרטי במרשתת נעשה באמצעות תעמולה מקוונת הכוללת תקיפות סייבר, הפצת פייק ניוז והפעלת משתמשים פיקטיביים ו'בוטים' כדי להדהד מסרים שונים, וכל זאת תוך שימוש במידע האישי של הגולשים כדי שהתעמולה תהיה אפקטיבית עוד יותר.

תעמולת ההמונים הופכת לתעמולה אישית, 'טיילור מייד' – טכנולוגיות איסוף וניתוח מידע ספציפיות מאפשרות כיום לענקיות האינטרנט ולחברות הסוחרות במידע לספק פילוח מפורט של גולשים ברשת עד כדי אבחון של מה משפיע ומפעיל אותם

מטרגטים אתכם

נהוג להתייחס לאינטרנט ולרשתות החברתיות כמרחב חופשי הפתוח לכולם ומאפשר שיח נטול אינטרסים שאינו כפוף, למשל, למחויבויות שונות לבעלי שליטה – כמו, לדוגמא, במקרה של כלי התקשורת המסורתיים. אך מה שתחילה היווה חלל לדיון ציבורי ער ושווה הפך עם הזמן לזירה לקידום אינטרסים.

זה מתחיל עוד בחברות הגדולות ששולטות בדרכי הפצת המידע ובחיפוש שלו ומתרגמות את זה לדולרים. המידע האישי שלנו, תחומי העניין, ואפילו השיחות האישיות שנעשות כשהפלאפון מאזין בתמימות בצד, מסייעים לאותן חברות להגדיל את הכנסותיהן ממפרסמים ומבעלי אינטרסים שונים.

אבל, זה אפילו עוד יותר מתוחכם מזה. המידע האישי שלנו משמש גם בניסיונות להשפיע על תודעת ההמון באשר לאופן בו הוא מממש את זכותו הדמוקרטית בהצבעה בקלפי.

תעמולת ההמונים הופכת לתעמולה אישית, ממש 'טיילור מייד' – רשת האינטרנט, הרשתות החברתיות וטכנולוגיות איסוף וניתוח מידע ספציפיות מאפשרות כיום לענקיות האינטרנט ולחברות הסוחרות במידע לספק פילוח מפורט של גולשים ברשת לפי מאפיינים שונים ברמת פירוט ודיוק גבוהים, עד כדי אבחון של מה משפיע על אותו אדם ומה מפעיל אותו. מידע אישי זה משמש כדי להתאים את המסרים אליהם נחשפים גולשים מסוימים – לפנות אליהם 'בשפתם', ובעצם להגדיר מסרים שונים לקהלי יעד שונים וכך לחשוף אותם למידע ולשלוח להם מסרים מדויקים באופן שיעודד אותם לפעול כפי שיבקש המפרסם/ בעל העניין.

הטכניקות שמזהות את תחומי העניין שלנו, העמדות, המאפיינים האישיים ועוד ('מיקרו-טרגטינג'), במטרה להשפיע על התנהגותם של הפרטים בחברה (וכן במקרה של פרסומות מותאמות אישית) באופן שהזכרנו, ובשילוב של תופעות חברתיות כמו 'אהבת הדומה' – משפיעות על החשיפה של משתמשי רשת לתוכן ולאנשים בעלי עמדות הדומות לעמדותיהם. מכיוון שענקיות האינטרנט מעוניינות לספק לנו תוכן רלוונטי עבורנו שימשוך אותנו לרשתות שוב ושוב, ולשם כך הן משתמשות באותם הדברים, אנו נחשפים בעיקר למידע מסוג מסוים כשאנו גולשים באותן רשתות, וממשיכים להעצים את התפיסות והעמדות שלנו, ובעקיפין- לחזק מגמות קיטוב.

לפיכך, לרשתות חברתיות השפעה רבה על בחירות במדינות דמוקרטיות.

הן מספקות מידע שוטף על המועמדים ועל המפלגות – לעתים באופן ישיר, וגם על אירועים שלא בהכרח שומעים עליהם מתקשורת המיינסטרים. מצד שני, האנונימיות שברשתות הללו וקלות הפצת המידע הן מצע אידאלי להפצת דיסאינפורמציה, ליצירת מצג שווא של תמיכה ציבורית בעזרת משתמשים פיקטיביים ולמתן במה לערעור על תוצאות או הוגנות הבחירות על ידי בעלי עניין – מיריבים פוליטיים ועד מדינות זרות.

לפני הבחירות באפריל 2019, חשפה פייסבוק ניסיונות השפעה איראניים על מערכת הבחירות, שכללו ביקורות פיקטיביות על פוליטיקאים ישראלים, ובבחירות הקודמות, הסירו בשב"כ 140 אלף בוטים איראנים

כשאורלי מנתניה היא פארוקזד

וכמובן, יש מי שעטים על האפשרויות הרבות שבאינטרנט וברשתות החברתיות כדי לקדם את האינטרסים השונים שלהם, ולא מדובר רק בכסף.

במרחב הסייבר כבר מזמן לא מנסים רק לפגע בתשתיות ולגנוב פרטי אשראי. כיום במרחב זה ישנו מאבק על תודעה בו כל האמצעים כשרים.

"מדינה זרה מתכוונת להתערב בבחירות בישראל, והיא תתערב. אני לא יודע בשלב זה לזהות את האינטרס הפוליטי – אבל היא תתערב ואני יודע על מה אני מדבר. אותה מדינה תנסה לעשות זאת באמצעות אמצעים סייברים – פצחנים, האקרים וכו'", אמר ראש השב"כ הקודם נדב ארגמן ב-2019, לפני ארבע מערכות בחירות. והוא כמובן ידע על מה הוא מדבר.

בשנים האחרונות ישנן עדויות לניסיונות שונים לפגוע בתהליך הבחירות הדמוקרטי באמצעות שימוש בכלים טכנולוגיים לפגיעה במערכות מידע המשמשות בתהליכי הצבעה, אבל גם, כאמור, עוד הרבה לפני הבחירות עצמן, באמצעות ניסיונות השפעה חיצוניים על אמון הציבור או עמדותיו ביחס למועמדים או למוסדות הדמוקרטיים עצמם.

ניסיונות ההשפעה על השיח הציבורי ועל בחירות בפרט, באמצעים דיגיטליים – ממוחשבים נעשים באמצעות:

• שימוש ב"רובוטים" (Bots) או ב"טרולים" ("ביריוני רשת") לשם הפצת מידע כזב, יצירת מחלוקות והשפעה על השיח.
• טכנולוגיות "בינה מלאכותית" לשם יצירת תקשורת "דמוי אנושית" מותאמת אישית.
• תקיפות סייבר "מסורתיות" (מתקפות ממוקדות לשם גניבת מידע; מתקפת מניעת שירות ועוד).

המלחמה על תודעת הציבור שמתנהלת בכלל המרחב המקוון עשויה להיעשות באמצעות מגוון כלים נרחב, ולכן היא סוגיה נרחבת ומורכבת לטיפול.

על פי מחקר מדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ישנן שלוש זירות עיקריות למתקפות סייבר:

1. תקיפת הליך הבחירות
2. תקיפת מפלגות ושחקנים פוליטיים
3. תקיפת רשתות חברתיות ואתרי חדשות

על פי אותו מחקר, התקיפה נעשית באמצעות הפצת מידה מטעה, איסוף מידע אישי ושימוש בו להשפעה, הפצה והגברה של מידע נכון אך מוטה וגם בתקיפות סייבר של תשתיות קריטיות.

במה שנקרא 'פייק ניוז', שהומצא הרבה לפני אימוץ המושג על ידי טראמפ, יוצרים ידיעות שקריות אותן מפיצים באמצעות ישויות פיקטיביות מרובות הנשלטות על ידי מעט גורמים ומכווינים עיתונאים ואת הציבור אל אותו מידע שגוי.

מנגנוני הביטחון לא מקלים בכך ראש. החשש שתיאר ראש השב"כ לשעבר הוביל ליציאה ל"מבצע למען הדמוקרטיה", שהתמקד בעיקר בגורמים איראניים ורוסיים שלפי החשד מנסים לייצר כאוס וקיטוב בישראל ומתמקדים בפעילותם בעיקר ברשתות החברתיות. הבחירות בישראל זו הזדמנות פז עבורם, והזירה המרכזית שדרכה הם מנסים להשפיע על הבחירות היא פעילות של בוטים ומשתמשים מזויפים שמנסים להביא לתסיסה בתוך החברה בישראל.

ורק דוגמא – לפני הבחירות באפריל 2019, חשפה פייסבוק ניסיונות השפעה איראניים על מערכת הבחירות, שכללו ביקורות פיקטיביות על פוליטיקאים ישראלים. בבחירות הקודמות, הסירו בשב"כ 140 אלף בוטים איראנים. מיד עם ההודעה על פיזור הכנסת והבחירות הנוספות, לכנסת ה-25, כבר החלו בשב"כ לטפל בחלק מהגורמים הזרים שמנסים להטות את הבחירות בישראל.

של מי האחריות?

לענקיות הרשת יש את האג'נדות ואת האינטרסים שלהן, ואת המחויבות שלהן כלפי הגולשים וחופש הביטוי. שאלת אחריותן של ענקיות הרשת על המתרחש על גבי התשתיות או השרתים שלהן נידונה זה מכבר, והדיון עוד ממשיך. ו'מילא', הליך בחירות דמוקרטי ותקין – מה לגבי הסתה, אלימות, בריונות, פדופיליה ושאר מיני מרעין בישין שהם כבר מזמן נחלת הרשת? האם ענקיות הרשת הן רק פלטפורמה, מעין צינור להזרמת הנתונים שיוצאים מכוח חופש הביטוי או שעליהן להידרש לכך?

על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת, נראה שיותר מהכל, דווקא סוגיות מידע הכזב והפרסום הפוליטי הן בבחינת 'הקש ששבר את גב הגמל' הרגולטורי, והן אלו שמעודדות רגולטורים ברחבי העולם לבחון שוב את הצורך להגביל את ענקיות האינטרנט ולהטיל עליהן אחריות, כמי שמשפיעות בצורה אקטיבית על סוגי התוכן אליהם ייחשפו המשתמשים בהתאם לשיקולים שלהן (כלכליים או אחרים). מספר מדינות כבר חוקקו חוקים המחייבים את אותן חברות להסיר תכנים מסוימים, לייצר שקיפות במקרים אחרים, וכיו"ב.

בשנים האחרונות, בעלי החברות שמפעילות רשתות חברתיות החלו להשקיע מיוזמתם מאמצים בהגנה על בחירות במדינות מסוימות. אחת הדוגמאות לכך היא לקראת בחירות הביניים בארה"ב שייערכו בנובמבר הקרוב, שבעקבותיהן החברות מטא (פייסבוק, אינסטגרם), טוויטר, טיקטוק וגוגל (בהתייחס ליוטיוב) הצהירו באופן פומבי על הצעדים שיינקטו כדי להגביר את האבטחה ולזהות תכנים לא אמינים, לסמן או להסיר אותם, לקדם מידע אמין, להגביר את השקיפות ועוד.

מתחילים לפעול

כל הדברים שהזכרנו יוצרים עיצוב תודעה מסיבי. אנחנו מקבלים החלטות בהתבסס על הדרך שבה הוצגו בפנינו האפשרויות השונות, באופן חיובי או שלילי, ובין היתר לפיכך מגבשים את הדעה הפוליטית שלנו. בעיצוב התודעה קהל היעד מקבל מסרים בעקיפין, ואלו משפיעים על הדעה שלו, אותה הוא מממש ביום הבחירות. מידע שגוי או מסולף בעייתי במיוחד בתקופות של אירועים חריגים, בהם בחירות, כשהעומס התקשורתי גבוה ובדיקת העובדות לא מעמיקה במיוחד.

זה משפיע עלינו יותר ממה שאי פעם נדמיין. וזה גורם לי לתהות – האם העובדה שאכניס לקלפי ב-1 לנובמבר את אותו הפתק שגמלתי בליבי (בינתיים ב-90%) שייצג את קולי – היא פרי עבודה ארוכה ומתוחכמת של אותו האקר איראני (שמתווספת על זו של כלי התקשורת המסורתיים)? האם הוסללתי לאותה החלטה מבלי ששמתי לב? ומה יש, אם נותר, לעשות כנגד זה?

בישראל, החוק העיקרי העוסק בתעמולת בחירות הוא חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. מדובר בחוק ישן, שאף שהתעדכן עם השנים, בכל מה שקשור לתעמולת בחירות במרחב הדיגיטלי נותרה בגדר פרצה, שקראה לגנב, קל וחומר כאשר בעידן הנוכחי רוב תעמולת הבחירות נעשית ברשת האינטרנטית.

אחרי שמקרים שונים טופלו נקודתית בלבד, ב-2019, בעקבות עתירה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית, פרסם יו"ר הוועדה דאז, השופט חנן מלצר, צו המורה על שקיפות בתעמולה באינטרנט. לפי הצו חל איסור על מפלגות או הפועל מטעמן בתשלום או בתיאום ("המפרסמים") לפרסם פרסום שאינו מזוהה באינטרנט (כולל ברשתות חברתיות ובמנועי חיפוש). בכל פרסום, יידרשו המפרסמים לפרט לצד המודעה או בגופה את זהותו, שמו ומענו של מזמין המודעה ומידע ודרכי התקשרות עם מזמין המודעה. על פי הצו, האחריות תחול על המפרסמים עצמם, ופלטפורמות האינטרנט ינקטו בהליך "הודעה והסרה" על בסיס דיווח של משתמשים על הפרה של הצו. עוד ציין השופט בצו כי "כל פרסום אנונימי ברשת האינטרנט על ידי המפרסמים מקשה על גורמי הביטחון שלנו לפעול כדי להדוף חששות מפני התערבויות זרה בבחירות".

בעקבות מהלך זה, במערכות הבחירות מאז, החלה חברת פייסבוק לדרוש מהמפרסמים בתחום הפוליטיקה להזדהות, אם כי האחריות לכאורה נותרה על כתפיו של צוקברג ולא הוטלה באופן גורף על מדינת ישראל.

בחודש יוני האחרון, התקבל התיקון לחוק שקבע שפרסום מודעת בחירות (ברשתות החברתיות ובכלל) חייב לגלות את זהות המפרסם ושל האדם או המפלגה שהוא פועל מטעמו. זאת, מתוך הכרה בכך שכיום רוב תעמולת הבחירות נעשית במרחב המקוון וברשתות החברתיות בפרט ובמטרה להתמודד עם הפצת פייק ניוז או שימוש באמצעים טכנולוגיים להשפעה לא הוגנת על דעת הקהל. ההגדרה של "מודעת בחירות" בתיקון לחוק מנוסחת באופן שאינו מוגבל לסוג פרסום כלשהו או לסוג מדיה מסוים ולכן חלה גם על תעמולה או מודעות בחירות אשר יפורסמו במרחב המקוון וברשתות החברתיות בפרט. על מי שיפעל בניגוד לסעיף זה, ניתן יהיה להטיל סנקציות פליליות של עד שישה חודשי מאסר או קנס של עד 29,200 שקלים. בנוסף, במקרה של הפרה של הוראות התיקון, תוכל ועדת הבחירות להוציא צו מניעה לתוכן המפר. התיקון נועד לבלום "תעמולת בחירות לא שקופה, הפצת פייק ניוז על ידי מפלגות בסתר ומתקפות בוטים ממומנות".

המודעות שלנו לעניין, יחד עם אכיפת החוק מצד המדינה, המשך העבודה של מנגנוני הביטחון ושיתוף הפעולה ההכרחי של הרשתות החברתיות בנושא – אולי ישיבו את המרשתת להיות מעט יותר ניטרלית, למקום בטוח לדעות חופשיות, ואותנו, למקבלי החלטות טובים יותר.

(נח תשפ"ג)