אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')הפרשה פותחת בקריאתו של האל לאברהם לך לך מארצך וממולדתך…אל הארץ אשר אראך". לנוכח ציווי האל נוטל אברהם את אשר לו ויוצא אל ארץ כנען. אלא שמיד עם הגעת אברהם וכל אשר איתו אל הארץ הם מוצאים עצמם מתמודדים עם בעיית הרעב, וכך אנו קוראים "ויהי רעב בארץ". כפתרון זמני לבעיה אנו קוראים: "וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ".
בטרם נמשיך נזכיר את דברי חז"ל שקובעים: "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה". כלומר אברהם הכיר וקיים את התורה כולה. מכאן שאם אברהם הכיר את כל התורה וקיימה הרי שאחת ההלכות המפורסמות קובעת על שלושה דברים מצווה האדם שיהרג ואל יעבור, ואלו הם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
לנוכח הנחה זו פרשה זו מקפלת בתוכה קושיה עצומה על התנהלות אברהם במצרים, וזאת כאשר מבקש אברהם משרה: "והיה כי יראו אותך המצרים, ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך". בקשה זו מציפה את השאלה כיצד מבקש אברהם להציל את עצמו על חשבון שרה? איך יכול להיות שאברהם נכון להציל את נפשו באמצעות גילוי עריות של אשת איש עליו מצווים אנו ב'יהרג ובל יעבור'. הקושי מתעצם כפליים לנוכח מקרא פירוש רש"י לביטוי 'וייטב לי בעבורך'-"יתנו לי מתנות"? האם באמת אברהם היה מוכן לסכן את אשתו או רק כדי לזכות במתנות חומריות גשמיות?
את התשובה לתהיות כבדות משקל אלו נתחיל בדבריו של הרש"ר הירש, שקובע: "אין התורה מעלימה את השגיאות, השגגות והחולשות של גדולי ישראל; ודוקא על ידי כך היא מטביעה על סיפוריה את חותם האמת. אולם, לאמתו של דבר, ידיעת חטאם של גדולי ישראל איננה מנמיכה את דמותם, אלא להיפך: דמותם גדולה ומאלפת – בעצם החטא שחטאו. אילו הזהירו כולם כזוהר הרקיע ללא רבב ושמץ פגם, היינו סבורים שטבעם שונה מטבענו, והוא למעלה מהישג ידינו. ללא תאוה וללא מאבק פנימי – היו מידותיהם הטובות רק תוצאה מטבעם הנעלה. לא בזכותם קנו את מידותיהם, ואין הם יכולים להיות לנו למופת".
במילים אחרות אין אדם נקי מטעויות, ומעידות, נפילות וחטאים אנו מוצאים גם אצל גדולי האומה, התורה מצידה אינה מבקשת להעלים עובדות אלו, ומטרת אלו היא ללמדנו, לקח ומוסר.
הרמב"ן בעומדו על פשר מעשה אברהם קובע שמדובר בחידה, שכן לא ברור לו כיצד הגיע אברהם 'לחטא גדול', כהגדרתו. לעומתו ר' דוד קמח, הרד"ק מנסה להסביר התנהגותו של אברהם בדרך שונה: הנחת המוצא של הרד"ק הינה שלא יכול להיות שאברהם יחטא, ומשכך מנסה הוא להתחקות אחר אסטרטגיה בה ביקש אברהם לנקוט. ולשיטתו באמצעות משחק התפקידים לפיו שרה ואברהם אחים היתה פעולת אסטרטגית באמצעותה היה מצליח אברהם לנהל מו"מ מדומה עם פרעה שכדי לזכות בשרה היה צריך להפיס את דעתו של אברהם – מה שלא היה קורה בכלל.
הצגנו שלוש גישות שיש בהן כדי להאיר קושי זה, האחת של הרמב"ן גישה המבקשת לראות בכך חטא גדול בעטיו נגזר על עם ישראל לעבור את גלות מצרים, ואילו השניה, של הרד"ק ביקשה להכשיר את מעשיו של אברהם אבינו תוך ניסיון להשלים את החסר במקרא. הגישה השלישית היא גישתו של הרש"ר הירש, אשר מבקש ליתן פרשנות ריאליסטית ולאזן בין הגישות, מחד הוא מבקש לקרוא לילד בשמו ולראות במעשה שגגה, ומאידך להסביר את המניעים.
היה זה ניטשה שקבע אין עובדות יש רק פרשנות, אכן מעשה אחד ולו פרשנויות הרבה, כל פרשנות אפשרית, והיא מבטאת כל מגוון האפשרויות בבואנו לבחון את התנהגות הזולת, יש את אלו שידעו למצוא נקודת זכות בכל מעשה ומעשה, יש אשר יבקשו לקרוא לחטא בשמו מבלי לעגל פינות. ויש אשר יציעו דרך ביניים כזו שתבטא אמירה ערכית לפיה פרשנת האם אינה יכולה להיבחן מבלי שנגיע למקומו.
