זהירות מטובת הנאה

קבלת מתנות פוגמת במידת הביטחון של האדם בהקב"ה

בירידתם למצרים מבקש אברהם משרה: "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ". מסביר רש"י: 'ויתנו לי מתנות'. אברהם מבקש משרה לשקר וכך ירוויח מתנות. ואכן, פרעה מעניק לאברהם מתנות. בהמשך מקבל אברהם גם מאבימלך מתנות- "וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם". לעומת זאת, לאחר מלחמת המלכים מסרב אברהם לקבל מתנות ממלך סדום: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם …אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". מה ראה אברהם לסרב דווקא למלך סדום?

בעל שפתי חכמים מסביר, שאברהם היה מוכן ליטול מתנות מפרעה בעודו חסר רכוש אולם לאחר שהעשיר נמנע מלקבל מתנות. פירוש זה קשה, שכן מפשט הכתוב נראה שסירובו של אברהם לקבל מתנות ממלך סדום נבע מטיעון עקרוני. זאת ועוד, קבלת מתנות היא סוגיה ערכית, ומדוע שמצבו הכלכלי של אברהם יהיה גורם משפיע על הקו האידאולוגי? וכך, מפשט הכתובים נראה, שאברהם מסרב לקבל מתנות ממלך סדום לא בשל בעיה אתית אלא מתוך רצון להבטיח את עצמאותו הכלכלית: "..וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם". ועדיין קשה, מה ההבדל בין קבלת מתנות ממלך סדום לבין קבלת מתנות מאבימלך ומפרעה? לכן נראה שהסירוב הוא על רקע אידאולוגי. אברהם מזהה שיש למלך סדום אינטרס סמוי לפגוע בעוצמת המעשה הגדול שעשה-פדיון שבויים. פדיון שבויים תוך כדי נטילת סיכון הוא מעשה חסד גדול הסותר את התכונה ה"סדומית" ששוללת כל עשיית חסד לזולת. אנשי סדום ידועים כגזלנים וחמסנים ורחוקים מעשיית חסד. מלך סדום הציע מתנות לאברהם כדי שבעתיד מלך סדום יוכל לפרש את מעשהו האמיץ של אברהם כנגוע בטובת הנאה. אברהם רצה להוכיח לאנשי סדום שיש "חסד" בעולם, שלא כל דבר נעשה עבור תמורה כספית, ולכן סירב לקבל מתנות. לעומת זאת, אבימלך ופרעה נתנו לאברהם מתנות כפיצוי על הנזק שגרמו לו בלקיחת שרה, ולכן לא חשש אברהם לקחת מהם מתנות.

הלכתית אין איסור לקבל מתנות וכך פוסק השולחן ערוך חושן משפט (רמט,א): "מדת חסידות שלא לקבל מתנה, אלא לבטוח בהשם שיתן לו די מחסורו, שנאמר: 'ושונא מתנות יחיה'". קבלת מתנות פוגמת במידת הביטחון של האדם בהקב"ה. אמנם מפשט המקרא נראה שיש פגם מוסרי בלקיחת מתנות: "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו,כז). ומפרש רבנו יונה: "והנה זאת המידה גדר להרחקת החמדה, ותציל ממוקשי החנופה". אנו נמצאים בתקופה של בחירת נציגי ציבור, והעצה הטובה ביותר למתחיל בתפקיד היא להתרחק ממתנות.

פסיקת השולחן ערוך שהאיסור הוא רק ממידת חסידות מתייחסת לאדם הפרטי. אולם נבחרי ציבור צריכים להתרחק ממתנות מעיקר הדין. עובד בעבודה ציבורית צריך להיזהר מקבלת מתנות ומפרשנויות שעלולות לעמוד לו לרועץ ולפגוע בשמו הטוב. במקרים מסוימים קבלת המתנות יכולה לפתח תלות בין הנותן למקבל, והמתנה עלולה להיות מוגדרת אף כקבלת שוחד.

(לך לך תשפ"ג)