לאברהם יש אב זקן

אברהם מצטווה לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו. חז"ל מתחבטים הרבה בשאלת היחס לתרח, עובד אלילים על פי תיאורי המקרא, ומי שהסגיר במו ידיו את בנו לידי נמרוד, על-פי התיאור במדרש. מצד שני – מדובר באביו של אברהם. האם רק זכות אבות עומדת לבנים או שגם זכות הבנים עומדת לאב?

מדרש רות רבה ח מכריע בזכותו של תרח: "אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: 'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום' (שם טו: טו) – בישרו שיש לאביו חלק לעולם הבא…"

שאלת היחס לתרח מטרידה את חז"ל גם בהקשר של הליכת אברהם מבית אביו. האמנם נוטש אברהם את אביו הזקן?

כשקוראים את הפסוקים, נדמה שאין בעיה – שהרי הפסוק האחרון בפרשת נח מדווח על מות תרח, אלא שחז"ל (ב"ר לט) שמים לב לחשבון השנים, ומעלים שתרח מת רק 65 שנים אחרי עזיבת אברהם.

"ומה כת' למעלה מן העניין וימת תרח בחרן (בראשית יא לב) […] אמר ר' יצחק אם לעניין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ס"ה שנה…".

אפשרות אחת שמציע המדרש היא שתרח הוא רשע הקרוי מת עוד בחייו: "אלא בתחילה אתה דורש שהרשעים קרואים מתים בחייהם". אפשרות אחרת נוגעת לבחירה המודעת לספר את הדברים בתורה דוקא בסדר הזה, ולא בסדר התרחשותם: "לפי שהיה אברהם מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללים בי שם שמים ואומרים: הניח אביו בזקנותו והלך. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם, ואיני פוטר אחר מכיבוד אב ואם. ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה 'וימת תרח בחרן' ואחר כך 'ויאמר ה' אל אברם' וגו'".

שתי בעיות שונות יש כאן – האחת היא שאלת החיוב של אברהם בכיבוד אב ואם, והשנייה היא בעיה של יחסי ציבור – מה יגידו, וחילול השם. שהרי עלול הדבר להתפרש כאילו דרכו של אברהם מתנגשת עם המוסר האנושי הבסיסי – דאגה לאב זקן. על פי המדרש לא מספיק שאברהם יקבל פטור לצורך משימתו הדתית החשובה. חשוב מאוד שלא ייראה כאילו הזנחת האב היא דבר של מה בכך. התורה בוחרת לספר על מותו של תרח תחילה, על מנת שלא יבוא איש לחשוב שכיבוד הורים אינו חשוב דיו. גם אם תרח הוא לא אב השנה, וגם אם המקרה של אברהם הוא ייחודי ויוצא דופן, עדיין חשוב לתורה שלא חלילה נבוא לידי טעות המעמידה את הרצון בקרבת אלוקים ככזה הבא על חשבון כיבוד הורים וערכים אנושיים אוניברסליים.

(לך לך תשפ"ג)