קריאת השכמה – ובאמונה ננצח

מאורעות שבת שמחת תורה תשפ"ד הם מהקשים שידענו מאז הקמת המדינה. את סבב ההקפות בליל שמחת תורה עם תלמידי הישיבה בקהילות במודיעין סיימנו בשעה מאוחרת באווירה מרוממת. בבוקר כשיצאנו בשעה מוקדמת לישיבה, שמענו הדי נפץ של סוללת כיפת ברזל המוצבת בקרבת מקום, ואזעקות ממערב, הבנו שמשהו לא טוב קורה. כשהגענו לישיבה קידמו את פנינו מספר תלמידים, שמשמשים כחובשים ופרמדיקים. מראה פניהם אמר הכל. משהו נורא קרה! עידכנו שהם נקראו לרדת לתגבר אמבולנסים בדרום. התפילה וההקפות התקיימו כהלכתם, בלב דואב, אבל בעוצמה גדולה ובהתרוממות הנפש. ככל שהשעות  נקפו, נקראו נוספים בצו 8, תלמידים אברכים ורמי"ם.

במוצאי החג החלו להתגלות ממדי הזוועה. התמונות הקשות של נפגעים, המספרים הבלתי נתפסים, החטופים, ההשתלטות על יישובי עוטף עזה, ובסיסי צה"ל, ומעל לכל התסכול הנורא על הקלות הבלתי נסבלת באופן שהדברים קרו, ללא התכוננות ומענה הולם. קריסת כלל המערכות שהיו אמורות למנוע זאת. אמנם האמצעים והתרחישים היו מוכרים לנו, אולם בשעת מבחן, הם לא סוכלו.

במקביל הלכו והתפרסמו עוד ועוד סיפורי גבורה, של אזרחים חיילים וקצינים בכירים שחילצו אזרחים מן הסכנה ונלחמו בגבורה מול המחבלים. כמה מהם גם שילמו בחייהם. עדות לתעצומות ולגבורת הנפש והערבות ההדדית של עם ישראל.

הלב שותת דם בכאב נורא, אולם העין צופיה לעתיד, בתקווה ללימוד ממחדלי העבר. האירוע החמור הזה הוא 'קריאת השכמה'. במהלך השנים מאז ההתנתקות האווילית מגוש קטיף, המפלצת החמאסית הלכה וגדלה. למרות התקפות חוזרות ונשנות, החברה הישראלית העדיפה 'להכיל' ולדחות את הכרעת החמאס, בחשש מהמחיר הכבד, וכדי 'לקנות' עוד תקופות שקט, ונולדה פרדיגמת ה'סבבים'. למרות עליית גרף ההתעצמות והצטיידות של חמאס מסבב לסבב, לא היתה נכונות להכיר בסיכונים הגדולים שעלולים לצמוח ממנה, ולפעול בצורה יזומה כדי לנטרל אותה.  כעת, לאחר מה שקרה, ממשלת ישראל החליטה לצאת למלחמת 'חרבות הברזל' בעזה. כבר לא נותרה ברירה. כעת, כבר מובן לכולם שמי שבורח מהטרור הטרור רודף אחריו, ומי שאינו מוכן לשלם את מחיר העימות אתו כשהוא בממדים קטנים, ייאלץ לשלם את המחיר בכפל כפליים של ההתמודדות אתו כשהוא גדל לממדים מפלצתיים.

זו מלחמה קשה ומורכבת, יש בעזה יותר ממאה חטופים, בני ערובה שאנו אחראים לגורלם, אולם רק תקיפה במלא העוצמה והכרעת החמאס תבטיח שהם ישובו לביתם לשלום. תקוותנו ש'הצלחת היתר' של החמאס בימים הראשונים ישנו את הפרדיגמה מהיסוד, מ'הכלה' ל'הכרעה':
"אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים יח לח). בכך נייצר הרתעה ארוכת שנים, גם מול שאר האויבים שמסביבנו, ובעיקר מול חיזבאללה ואיראן. ומהשבר הגדול יצמח תיקון גדול, שישנה את פני העתיד.

פרשת בראשית שנקרא השבת פותחת בסיפור הבריאה. אולם חז"ל לימדו: "שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי" (קה"ר ג יד). לא לחינם נבראו העולמות שהיו ונחרבו לפני עולמנו המוגמר. כי ביסוד עולמנו נחקק שיהיו תהליכים שיתקדמו רק בעקבות משברים כואבים שיחריבו את מה שקדם להם.

ועתה, אל מול התמונות הקשות והקטל ללא אבחנה, אחרי חודשים ארוכים של מחלוקת פנימית קשה, שחיטת כמעט כל ה'פרות הקדושות', של ערעור על האחווה וקריאות לסרבנות, עם ישראל חוזר ומגלה את עוצמות האחדות שבו. את תחושת שותפות הגורל והיעוד. את התעצומות שיש בו ואת הגבורה והדבקות במשימה. ההיענות לצווי 8 הם למעלה מ 100% בכל היחידות. והתורים לתרומות דם ארוכים. פגשתי לוחמים רבים. המוטיבציה ואמונתם בצדקת הדרך גבוהים ביותר. הם מוכנים ללכת עד הסוף כדי להכריע את החמאס אחת ולתמיד. אלו התנאים הנצרכים לניצחון.

כאשר אנו מאוחדים ומאמינים והמוטיבציה גבוהה יש לנו סייעתא דשמיא ומתקיים בנו: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וגו'" (דברים כג כו).

באמונה ננצח!

בתפילה לשלום חיילנו ושלום התושבים: "ד' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ ד' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".

מוקדש לזכרו היקר של חבר ושותף להקמת השלוחה שלנו באופקים משה אוחיון הי"ד ובנו אלעד הי"ד שיצאו להילחם בגבורה במחבלים ולהציל חיי תושבים ונפלו בקרב.

(בראשית תשפ"ד)