רחוק מהעין (ומהלב) – יש ילדים רעבים בישראל, והמדינה לא לוקחת עליהם אחריות

עשרות אלפי תלמידי חטיבה ותיכון בישראל מגיעים (אם הם מגיעים) לבית הספר רעבים. מי לוקח עליהם אחריות? בינתיים, לא המדינה. המורים קונים ספגטי ולחמניות והמנהלים, שעסוקים בגיוס תרומות עבורם מבקשים – העניקו להם אוכל, ותנו לנו להתעסק בחינוך. איפה הכסף?

כשמ', מנהלת תיכון בדרום הארץ, שהעדיפה להישאר אנונימית, נכנסה לאחת הכיתות בבית ספרה בשעת צוהריים, אחד התלמידים פנה אליה ואמר: "את לא שומעת שהבטן שלי מקרקרת?!". בתגובה, היא התקשרה לאחראי על הקפיטריה בבית הספר וביקשה ממנו להביא כל מה שנשאר לו בסוף היום. תוך דקות אחדות כל האוכל שהביא נחטף.

רבים מהתלמידים בבית הספר של מ' מגיעים ממשפחות חד הוריות בהן מפרנס בודד, בתים עם קשיים כלכליים, חלקם אף הישרדותיים.

"זאת המציאות היומיומית בבית הספר שלנו", מתארת מ'. "כל אנשי הצוות נחשפים יום יום לרעב בקרב הילדים".

האם במדינת ישראל בשנת 2022 ישנם ילדים רעבים? מסתבר, אם כי לא יאומן, שכן, כפי שעולה מעדויות של מנהלי בתי ספר שנביא כאן.

במדינת ישראל דווקא קיים חוק שדואג לילדי בית הספר; חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה-2005 קובע כי התלמידים בגנים ובבתי הספר הזכאים לכך על פי החוק, יקבלו ארוחה חמה אחת ביום, אותה מממנים משרד החינוך בהשתתפות הרשויות המקומיות ובעלות מינימאלית להורים, אך החוק מוחל כיום רק על בתי הספר היסודיים.

"משרד החינוך חושב שמהגיל הזה התלמידים לא שלהם, שהתלמידים כבר לא רעבים מהגיל הזה", אומר בסרקזם יהורם לוי, מנהל רשת החינוך הטכנולוגי נעמת, "אבל, ישנם עשרות אלפי תלמידים ותלמידות במדינת ישראל שאין להם ביטחון תזונתי; אין להם סנדוויץ' בבוקר ובטח לא ארוחת צוהריים חמה בבית".

גם צוריאל רובינס, מנהל מקיף אמי"ת באר שבע, בית הספר הכי גדול בחמ"ד בארץ – עם 1,400 תלמידים, מתאר שבבית ספרו ישנם כמה עשרות תלמידים עם בעיות של ביטחון תזונתי: "יש לי ילדים שאין להם ארוחת צוהריים חמה בבית, ואין מי שיכין להם אוכל. לא תמיד ההורים נמצאים בבית ולא תמיד יש הורים".

וכמנהל בית הספר הוא מנסה לסייע לאותם תלמידים באמצעים שיש לו: "אין לי פתרון ממוסד, ואין לי פתרונות קסם כי אין לי חדר אוכל או מטבח, אני לא ישיבה תיכונית, אולפנה או פנימייה. כשיש תלמידים עם בעיה חריפה אני בעיקר משתמש בקפיטריה של התיכון – אנחנו נותנים להם לקחת משם אוכל בחינם ובית הספר סופג את העלות, אבל זה לא הפתרון לבעיה הזו", הוא סבור.

לא יכול להיות שבמקום להתעסק בדברים המהותיים של חינוך אנחנו צריכים להיות אחראים גם על הביטחון התזונתי של התלמידים

קודם כל אוכל

בתי הספר העל יסודיים שבהם שיעור התלמידים והתלמידות הזקוקים להזנה הוא גבוה במיוחד, הם המח"טים – מרכזי חינוך טכנולוגיים, בתי ספר תיכוניים לתלמידים המצויים בסכנת נשירה ממסגרות החינוך הפורמליות.

הביטחון התזונתי של התלמידים הללו הוא קריטי להצלתם מנשירה מבית הספר ולעתידם המקצועי. פעמים רבות, נוסף על בעיות הקשב והריכוז שרבים מהתלמידים הללו סובלים מהן, וטרדות היום יום שרובצות על כתפיהם הצעירות, גם החוסר בביטחון תזונתי נותן את אותותיו ומוסיף לחוסר הריכוז שלהם, לבעיות ההתנהגות, ההיעדרויות מבית הספר ולחוסר היכולת שלהם ללמוד. ובאין מענה ממוסד, בתי הספר נאלצים למצוא פתרונות משל עצמם. הרי הם לא יניחו להם לרעוב.

"אנחנו נאלצים להתייחס לדבר הזה, כי ברור לנו שילדים חייבים קודם כל להיות שבעים לפני שאנחנו ממשיכים לפתח את ענייני הרוח. אף אחד לא פנוי לדבר איתך על לימודים כשהוא רעב או עסוק בטרדות של המשפחה. ביטחון תזונתי זה הדבר הבסיסי ביותר שמגיע לכל ילד", אומרת א', יועצת בבית הספר של מ', ומוסיפה:

"עם השנים הבנו שאם הילד רעב או חסרים לו בגדים שתואמים את עונות השנה – הוא לא ילמד. הוא לא יהיה מרוכז. זה  גורם שידחוף אותו החוצה ויחזק את חוסר השייכות שלו ואת התנועה שלו לכיוון נשירה מהמסגרת. לכן, אנחנו משתדלים לתת לתלמידים קודם כל את הצרכים הבסיסים שמהם אפשר להמשיך. אנחנו נאלצים להתנהל כמו שלוחה של הרווחה; אנחנו מגייסים תרומות, סלי מזון ותלושי מזון לתלמידים, והם לוקחים כל עזרה שנציע.

"כשהיו לנו בעבר ארוחות צוהריים חמות שקיבלנו בתרומה, ראינו שיותר ילדים מגיעים לבית הספר, כי הם סמכו על הארוחה הזאת. יש ילדים שזו הארוחה היחידה שלהם ביום. הם היו יותר סבלניים, יותר מרוכזים, וראינו פחות עצבנות ופחות אלימות בשטח. זה תרם בכל ההיבטים, והילדים היו פנויים ללמידה. הם גם תמיד היו מבקשים לקחת ארוחה הביתה לאחים ולהורים שלהם".

"אנחנו מביאים אבטחה לכל בתי הספר במדינה כדי להגן על התלמידים, אבל מה עם ביטחון תזונתי?", תוהה מ'. "ילד לא יכול ללמוד כשהוא רעב. הוא לא מסוגל ללמוד ככה. שלא לדבר על העובדה שהתלמידים מפרנסים את עצמם ברוב המקרים, וגם תומכים במשפחה. אין לי ספק שיש השפעה ישירה של חוסר הביטחון התזונתי על האיכות של הלמידה ועל ההישגים של הילדים האלה", היא מוסיפה.

א' ו-מ' ושאר הצוות החינוכי, עסוקים במרדף אחרי תרומות מזון לתלמידיהם. בעבר, כאמור, בית הספר קיבל תרומה של ארוחות חמות, שמדי יום התלמידים שואלים מתי יחזרו, והייתה תקופה ארוכה שקיבלו לחמניות ופרודוקטים מדי בוקר, שמהם הצוות החינוכי הכין כריכים לתלמידים – עד שהעמותה התורמת ביקשה השתתפות שבית הספר לא יכל לעמוד בה.

כיום אין כריכים בבית הספר של מ', וגם לא ארוחה חמה. בית הספר מעניק לילדים שמצויים במצוקה המשמעותית ביותר כריכים מהקפיטריה, אך מ' מתארת ש-60% מהתלמידים בבית ספרה זקוקים לארוחה באופן מידי.

בכל הטיולים והפעילויות של בית הספר הצוות דואג לכריכים וכיבוד, כי הם כבר יודעים – התלמידים לא יביאו אוכל מהבית. ישנם תלמידים שמגיעים – לבד או עם הוריהם- לאסוף את האוכל שנשאר מישיבות ההנהלה השבועיות, ישנם תלמידים שמגיעים בבוקר לבית של חבר כדי 'לצעוד ביחד לבית הספר' – ואוכלים שם ארוחת בוקר, ישנם מורים שאוספים תרומות של מזון או תורמים מכספם לילדים כדי שיאכלו דבר מה במהלך היום, וכשמדובר בצורך כל כך בסיסי הם כבר מזמן לא מתביישים לקבל כל מה שרק יציעו להם.

על חשבון המורים

גם בבתי הספר של רשת נעמת נאלצו לצאת ביוזמות פרטיות כדי לסייע לתלמידים הרעבים שלהם.

יהורם: "יש אצלנו תלמידים שאין להם משפחות יציבות שידאגו לאוכל שלהם. אין להם עורף משפחתי. ההורים פשוט לא מסוגלים או לא יודעים לדאוג לילד שלהם לאוכל".

איך הבנתם שיש ילדים רעבים בבתי הספר שלכם?

"ראינו ילדים שמחפשים אוכל ולוקחים ביס ועוד ביס מילדים אחרים והבנו שיש כאן בעיה, ושהמצב הזה לא טוב לנו גם מהבחינה הלימודית. הבאנו כריכים וכולם נגמרו – ראינו שיש צורך", יהורם משיב, ומתאר שכשהתלמידים הסתובבו רעבים הם לא היו רגועים ולא היו פנויים ללימודים. מי שנאלצו לחפש לעצמם אוכל פשוט לא הגיעו לבית הספר, לפעמים בגלל שהלכו לעבוד כדי לקנות לעצמם אוכל.

כבר לא מעט שנים שב-90% מבתי הספר ברשת נעמת מביאים סנדוויצ'ים לתלמידים, במימון הרשת ובאמצעות גיוס תרומות. המורים מקריבים ומגיעים שעה לפני הזמן ומכינים את הכריכים. בתיכון הטכנולוגי נעמת חדרה אף מכינים לילדים מדי צוהריים גם ארוחה חמה, על חשבון המורים, שעושים תורנות ביניהם ומכינים סירים של תוספות שונות, כי הם יודעים; אם התלמידים לא יאכלו בבית הספר – הם לא יאכלו בכלל.

כשהחלו להביא כריכים וארוחות חמות הם ראו שהתלמידים, שיש להם בעיות ביקור קשות, פוקדים את בית הספר הרבה יותר.

יהורם סבור שהמצב הנוכחי, בו המורים והמנהלים דואגים לאוכל של התלמידים על חשבונם ומזמנם – חייב להיפסק: "למרות שזה מחמם את הלב ויש בזה ערבות הדדית, זה לא יכול להימשך לאורך זמן. במקום להכין כריכים – או ללכת למכולת בבוקר לקנות מצרכים לארוחת צוהריים לתלמידים – תפנו אותנו, אנשי החינוך, מלדאוג לאוכל כל יום, כדי שנוכל לתת לתלמידים את המענה המתאים להם ולהוביל כל תלמיד ותלמידה להצלחה. תאפשרו לנו לעשות את זה", הוא מבקש, ומסביר שהעבודה עם אותם תלמידים מורכבת במיוחד:

"התלמידים האלה מגיעים עם בעיות רגשיות לא פשוטות וממשפחות גרעיניות קשות יום ואנחנו צריכים לדאוג לעניינים הרגשיים שלהם, כדי שתהיה להם פניות לצד הקוגניטיבי שלהם, כדי שהם יוכלו להגיע בסופו של תהליך לתוצאה רצויה – תעודת בגרות, תעודה טכנולוגית, מקצוע עם אופק תעסוקתי מובטח, אופק אקדמי של י"ג-י"ד, גיוס לצה"ל. שישרתו שירות מלא בצבא, ישתלבו בחברה ויתרמו לה. אם המזון הוא גורם מעכב – תעזרו לנו להסיר את הגורם המעכב הזה. אנחנו צריכים עזרה לספק להם את הצרכים הפיזיולוגיים שלהם כדי שנוכל לעטוף אותם, לפתח להם את החשיבה ולהוביל אותם להצלחה", הוא אומר בתחינה.

אם המזון הוא גורם מעכב – תעזרו לנו להסיר אותו. אנחנו צריכים עזרה לספק לתלמידים את הצרכים הפיזיולוגיים שלהם כדי שנוכל לפתח להם את החשיבה ולהוביל אותם להצלחה

א' מסכימה עם יהורם: "צריך להבין שאנחנו פועלים כבית ספר עם כל מה שאנחנו צריכים לעשות – זה לא שיש לנו חטיבה של גיוס משאבים. במצב הרעב של התלמידים שלנו, המנהלת צריכה לגייס תורמים, לשמור איתם על קשר, לגייס מחסני מזון ורשתות, אבל זה בית ספר – יש מיליון ואחד דברים להתעסק איתם, אין לנו את הפניות לזה".

"למה מנהל צריך להתעסק בדבר הזה ובגיוס תרומות?", מ' תוהה. "לא יכול להיות שבמקום להתעסק בדברים המהותיים של חינוך אנחנו צריכים להיות אחראים גם על הביטחון התזונתי של התלמידים. למה אנחנו צריכים לשנורר תרומות ולספר כמה הילדים מסכנים כדי שזה יקרה? למה המדינה לא דואגת לזה באופן בסיסי? זה צריך להיות MUST.

"כדי שאותם ילדים, שהם נוער בסיכון שמגיעים ממשפחות קשות – והדבר הזה לכשעצמו הוא בעייתי, יוכלו להשתלב בצבא ובמשק הישראלי כאזרחים טובים ואיכותיים שתורמים לחברה – אנחנו חייבים לספק להם את המשאב הבסיסי הזה, ביטחון תזונתי. אין לי ספק שאם הילדים האלה היו מקבלים ארוחות כמו שצריך – החיים שלהם היו נראים אחרת".

רק צריך לרצות

אז מי אחראי לאותם נערים ונערות רעבים? נכון לעכשיו, אין הרבה מתנדבים.

מי שנדרשו לנושא והסתערו עליו הם עמותת 121, ארגון המתמחה בפיתוח הצעות המקדמות צמצום פערים, מתוך תפיסה שכל אחד מאיתנו יכול לשמש כחבר הכנסת ה-121 ולקדם נושאים חברתיים שיביאו לשיפור איכות החיים של רבים בחברה הישראלית.

בנושא התלמידים הרעבים, העמותה יצאה בפרויקט בשם 'מתכון להצלחה', עם 17 שותפים – עמותות, גופי חינוך וחברות מסחריות, חקרה את הנושא, הוציאה נייר מדיניות ופנתה לגורמים הרלוונטיים בדרישה להתערבות ממשלתית.

"על פי תכנית ההזנה הלאומית שקיימת במשרד החינוך – מכיתה ז' לכאורה הילד כבר לא רעב", אומר יקותיאל משי – מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל בעמותת 121, וממשיך: "אני מניח שההחלטה הזו קשורה לתקציבים, אבל האבסורד עומד בעינו. כיום ישנם תלמידים שאין להם ביטחון תזונתי, והיחידים שדואגים להם הם בתי ספר מסוימים, באופן וולונטרי; הם מגייסים תרומות ופותחים מטבח, ויש כמה עמותות שמספקות כריכים או ארוחות חמות לבתי ספר. אין שום דבר ממוסד, והנושא הזה בכלל לא נמצא תחת האחריות של המדינה".

על פי הנתונים שהשיגו עמותת 121, כיום בישראל ישנם כ-60 אלף תלמידים בחינוך העל יסודי שסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. בנייר המדיניות שהוציאה העמותה, בגלל בהילות הנושא והיעדר משאבים ותקציבים לטפל בכלל התופעה, היא מציעה להתמקד בהרחבת מפעל ההזנה בשלב זה למח"טים בלבד, שם שיעור התלמידים הרעבים הוא הגבוה ביותר, בסדר גודל של כ- 20 אלף ילדים. "זיהינו שהמצוקה קיימת במרכזי החינוך הטכנולוגיים הרבה יותר מכל המקומות האחרים, ואלו ילדים שנמצאים בנקודה קריטית בחייהם, בחשש לנשירה מהמסגרת האחרונה שנותרה להם", מסביר משי.

"כרגע המדינה משאירה את האחריות לעמותות שנכנסו לתמונה, אבל הן לא נמצאות בכל מקום, ואין לי ספק שלבית ספר עדיף לשמור תקציב לפעולות אחרות לטובת התלמידים, מאשר להשתמש במשאבים הללו לאוכל. ילד לא יכול ללמוד על בטן ריקה. זה דבר שצריך להיות באחריות המדינה! ממשלות ישראל מצהירות שהחינוך נמצא בראש מעייניהן, אבל המדינה לא מאפשרת לרבים מהתלמידים להתפתח וללמוד עם הדבר המינימלי ביותר – אוכל. מדובר בנערים בסיכון שנאבקים להישאר במסגרת חינוכית ולרכוש השכלה. המדינה חייבת להעניק להם את כל התנאים הבסיסיים שיאפשרו להם לבנות את עתידם, וכאן אנחנו נכנסים".

ממשלות ישראל מצהירות שהחינוך נמצא בראש מעייניהן, אבל המדינה לא מאפשרת לרבים מהתלמידים להתפתח וללמוד עם הדבר המינימלי ביותר – אוכל

 

עמותת 121 סיירו בבתי ספר ברחבי הארץ לצד המועצה לביטחון תזונתי, שוחחו עם המנהלים ועם התלמידים וצפו במצוקה במו עיניהם.

משי: "בבתי הספר בהם יש ארוחות חלק מהתלמידים קמים בבוקר ומגיעים לבית הספר רק בגלל שמחכה להם שם ארוחה ואחרי זה, כמובן, הם נשארים גם ללמוד. ראינו מחקרים רבים ושמענו מהשטח, על כך שילד רעב לא יכול להקשיב בכיתה, אין לו יכולת לשתף פעולה וזה פוגע בהתקדמות שלו. לכן יצאנו עם 'מתכון להצלחה', ואנחנו קוראים למשרד החינוך לערוך בדיקת עומק על סוגיית הרעב גם בבתי הספר האחרים ולהרחיב את התכנית בהמשך".

בעמותת 121 מציעים להחיל באופן מידי, עוד בשנה הזו, תוכנית הזנה ייעודית לבתי ספר לנוער בסיכון, ומצאו כי בהתאם לצרכים של אותם בתי ספר, כריכים בבוקר ו/או ארוחה חמה בשעות הצוהריים, כמענה לכ-20 אלף תלמידים הזקוקים לכך, התכנית תעלה כ- 39 מיליון ₪, ובנוסף, תקציב חד פעמי של 12 מיליון ש"ח למימון תשתיות שיאפשרו שימוש בהצלת מזון.

"בדקנו ומצאנו שיש את התקציב לזה, זה תקציב שנמצא בתוך משרד החינוך. יש עודפי תקצוב מתוכנית ההזנה הלאומית משנה שעברה שיכולים לכסות גם השנה וגם בשנתיים הבאות את מה שאנו מציעים ב'מתכון להצלחה'", משי מספר.

יתרת התקציב אמנם קיימת, אך צריך שבמגדלי השן יחליטו שבמקום שהוא יישאר כעודפי תקציב – הוא יועבר לסעיף שיאפשר את השימוש בו עבור הזנת תלמידים רעבים בבתי הספר העל יסודיים.

בניגוד למגזר היהודי, מי שכן מצאו תקציב לעניין הם המגזר הערבי, שבאמצעות תכנית החומש החלו לממן בתחילת שנת הלימודים הנוכחית ארוחות חמות לבתי הספר העל יסודיים במגזר.

עמותת 121 פנו למשרדי האוצר והחינוך ולשרים של הממשלה האחרונה – השרה יפעת שאשא ביטון והשר אביגדור ליברמן, ללא הועיל. בעקבות לחצים רבים, שרת החינוך דהיום פנתה לאחרונה לאוצר בבקשה להשתמש בעודפים מתקציב ההזנה לטובת המח"טים, אך נכון למועד כתיבת שורות אלו, טרם הושגה התוצאה הרצויה. "עד שתוקם ממשלה חדשה השרים עדיין עומדים בראשי המשרדים שלהם ויכולים לאשר את התכנית. עם רצון של שני המשרדים הללו ניתן לעשות את זה, זה אפשרי; לא מדובר על כסף חדש, זה כסף שכבר הוקצה ולא נוצל וחבל שהילדים נשארים רעבים וצריכים לחכות עד שתוקם ממשלה חדשה כדי לפתור את הנושא הזה", אומר משי.

מ': "אנחנו יודעים שזו הוצאה והמדינה שלנו דלה באמצעים כלכליים, אבל אם יישאלו אותי מה עדיף – לתת לתלמידים 6 שעות במתמטיקה או כל מקצוע אחר או להוריד את השעות הללו כדי להעניק לתלמידים ביטחון תזונתי – אבחר בלי היסוס באוכל, כי בלעדיו הם לא ילמדו כלום ממילא", היא נחרצת.

(וירא תשפ"ג)