מערכת שבתון"חשוב שאנשי בריאות הנפש ייקחו אחריות ליזום קשר עם רבנים" * המקרים בהם מעורבות רבנים מבוקרת בטיפולים פסיכיאטריים מצילה את הפציינט
ד"ר שניאור הופמן
בספרות הפסיכולוגית, תוארו על ידי קלינאים מספר מקרים של טיפול בשיתוף פעולה עם רב אורתודוקסי, כשהמרכיב הבולט אצל המטופל היה אשמה פתולוגית.
סלנגר, במחקרה על היחס של רבנים אורתודוקסים לאנשי בריאות הנפש, מדגישה את הנקודות הבאות: "מאוד חשוב שאנשי בריאות הנפש יקחו אחריות ליזום קשר עם רבנים; מאוד חיוני להכיר את המומחיות של רבנים ולעבוד בהתאמה ובשיתוף פעולה אתם; כדאי לשקול גישות טיפוליות שיכללו השתתפות של רבנים".
להלן מספר מקרים המתארים התערבות חד-פעמית של רב בטיפול בפציינטים פסיכיאטריים, כשהמרכיב הבולט היה רגשי אשמה פתולוגיים.
יונה
יונה, רווק בן 28 שחזר בתשובה לפני זמן מה, היה בטיפול פסיכיאטרי שכלל מספר אשפוזים במשך 10 השנים האחרונות. הוא אובחן כסובל מסכיזופרניה לא-מסווגת והפרעה טורדנית- כפיתית, מצב מעורב של מעשים ומחשבות טורדניים. כיום הוא מקבל טיפול תרופתי ופסיכולוגי.
יונה מתואר כאדם חרד, חסר ביטחון, תלותי, מדוכא, חשדני, לא בשל ונוקשה. הוא מעורב במידה מוגזמת בנושאים הקשורים לדת, כשרות וניקיון. התעסקות זאת מגבילה מאד את תפקודו היום-יומי מבחינת חברה ותעסוקה. ההתעסקות הטורדנית – כפייתית כוללת קפדנות מוגזמת לשמירת הלכות כשרות, דאגה שמא דילג על מילים בתפילתו, חשש הגורם לו לחזור מספר פעמים על התפילה, ודאגה מוגזמת לנקיון ידיו וגופו, במיוחד לפני תפילה ואכילה. יונה פנה למספר רבנים בקשר לשאלותיו ודאגותיו הדתיות ואלו הסבירו לו בסבלנות את הדקויות ההלכתיות כדי להרגיע וליישב את רוחו. ואולם, ההסברים ההלכתיים רק הגדילו את שאלותיו ופקפוקיו והחריפו את מצבו הנפשי.
לבקשת המטופל הסכים המטפל לקבוע לו פגישה עם רב בעל- סמכות, כדי שיוכלו לדון בנושאי ובשאלות דת והלכה המעסיקים אותו כמעט 24 שעות ביממה. לפני הפגישה דן המטפל עם הרב באסטרטגיה הנכונה שיש לנקוט ביחס למטופל. כששמע הרב את שאלותיו, פקפוקיו, ודאגותיו ההלכתיות אמר ליונה שלאור מצבו הנפשי הקשה, ניתן לו פטור מיוחד לשלשה חודשים ולפיו, החל מאותו היום אין הוא צריך לדאוג ולדייק בשמירת מספר מהמצוות כפי שנהג בעבר. אם יחשוש שהשמיט מילים מתפילתו, או אם יחשוב שאין גופו נקי דייו, או שבמאכלו התערבבו בשר וחלב, ישנן מיד את המנטרה "אין ספקות ולכן אין שאלות ולכן אין צורך בתשובות" פעם אחר פעם, עד שתחלוף המחשבה הטורדנית. בתום התקופה יחודש הפטור לפי הצורך, רק לאחר התייעצות עם המטפל. את הפסק הזה כתב הרב במכתב שנשא את תאריך הפגישה, חתם עליו ומסרו למטופל למשמרת. בתום הפגישה אחל הרב ליונה רפואה שלמה והצלחה במלחמתו ב"אויב".
בפגישה הבאה המטופל דוח שמצבו השתפד וביקש מהמטפל להסדיר לו פגישה חוזרת עם הרב כדי להתחזק ו"לטעון את מצבריו".
דינה
דינה נשואה ואם לשלושה ילדים התקשרה לפסיכולוג והתחננה שיקבלה מיד לטיפול כיון שחששה שביאושה תזיק לעצמה. בפגישה נראתה מתוחה, עצבנית וחרדה כשתיארה את מצבה הנפשי המעורער. בשנתיים האחרונות היא סובלת ממחשבות טורדניות, פחדים ורגשי אשמה לאחר שחברתה הדתית אמרה לה שבתלמוד כתוב שבעוון אי- קיום נדרים מתים בנים. מאז, היא מוטרדת מנדרים שחשבה עליהם ונדרים שהוציאה מפיה ולא קיימה ומהפחד שתענש בגינם. בנוסף לזאת, יש לה סיכסוכים ומריבות עם בעלה, וכל אלו מקשים על תפקודה היום-יומי.
הפגישה הקלה עליה והיא בקשה טיפול שיעזור לה להתגבר על מחשבותיה הטורדניות וישפר את יחסיה עם בעלה. במהלך הטיפול, כשעלה שוב נושא הנדרים הציע לה המטפל להפגש עם דמות תורנית סמכותית כדי לדון בדבר ודינה הסכימה. בפגישה המקדימה בין המטפל לרב, תאר המטפל את מצבה הנפשי של דינה והציע שהרב יערוך לה טקס התרת נדרים, כאמצעי להקל עליה את מחשבותיה הטורדניות, ולשחררה מפחדיה ורגשי אשמתה.
הרב פגש את דינה בבית הכנסת שלו. בפגישה השתתפו גם המטפל ואדם נוסף. לאחר שדינה שיתפה את הרב במצוקתה, הוא הסביר לה שאסור לדור נדר ולא לקיימו. ואולם, אין איסור לחשוב על נדרים. יתרה מזאת התורה מכירה בכך שלא קל לאדם לשלוט בפיו ולפיכך אפשרה "התרת נדרים" במרבית המקרים בהם אדם מתחרט בהם. בו במקום הציע הרב לערוך לדינה טקס התרת נדרים. בטקס השתתפו שני אנשים נוספים שישבו עם הרב כ"בית דין". הרב סיכם בכתב את דברי הפגישה, ולאחר שרשם את תאריך הפגישה חתם על המסמך שעליו חתמו גם שני ה"דיינים". הרב מסר לדינה את המסמך, הדגיש שמעתה והלאה אינה צריכה לדור נדרים ולדאוג שמא תפר אותם, הציע שתעיין במסמך בכל עת שתרגיש צורך להתחזק, וברך אותה בשלוות נפש והצלחה בדרכיה.
בפגישה הטיפולית שהתקיימה לאחר מכן דווחה דינה שמחשבותיה הטורדניות פחתו במידה משמעותית וגם חל שיפור ניכר במצב רוחה ובתיפקודה היום-יומי.
דוד
דוד, רווק בן 27, הגיע למרפאה כשהוא מתלונן על קוצר נשימה, לחץ בחזה, כאבים ברגלים, ירידה בתפקוד בעבודה, ריכוז נמוך והרגשה כאילו הוא "הולך להשתגע" ממחשבות חוזרות ביחס למותו של אביו, אסון אשר שינה באופן דרמטי את חייו ואת חיי משפחתו. מבעיות אלה הוא סובל כ- 10 שנים, אולם רק לאחרונה נענה להפצרות אמו לפנות לטיפול.
אביו, שסבל ממחלות פיזיות קשות ומצב נפשי ההולך ומידרדר, הביע לעיתים קרובות בפני המשפחה את רצונו למות. יום אחד מצא דוד את אביו במרתף מנסה לשים קץ לחייו בתליה. האב ביקש מבנו להזיז את השולחן שמעליו הוא עמד, בכדי שיוכל למות, אבל דוד סרב. לאחר הרבה התגרויות ותחנונים מצד האב, הזיז דוד את השולחן מתחת לרגליו, בניסיון להרגיעו ולהשקיטו, אך מיד לאחר מכן החזיר את השולחן למקומו המקורי. האב התרגז מאוד על דוד והתחיל לקלל ולצרוח עליו והורה לו להזיז שוב את השולחן. דוד הזיז שוב את השולחן, אבל הפעם הוא לא הצליח להחזיר את השולחן למקומו בגלל הבעיטות של האב. דוד רץ לאמו לעזרה, אבל כשהם הגיעו, האב כבר היה מת.
בחצי שנה שלפני הפניה לטיפול, יצר דוד קשר רציני עם אשה שעברה לגור עמו, אבל לא סיפר לה את הסוד הנורא. דוד חש כי אינו יכול להתחתן ולהיות לאב, כיוון שהוא אמלל את משפחתו. עתידו נראה לו מעורפל, והוא רמז על אפשרות שישים קץ לחייו.
בפגישה השניה, דוד ביטא הרבה רגשי אשמה ביחס למות האב, וגילה רגשות מעורבים כלפיו: מצד אחד, הוא היה מאוד קשור אליו ותלוי בו, ומצד שני, הוא חש כלפיו כעס רב ושנאה.
באחת הפגישות הועלה רעיון שהסימפטומים והסבל הרב של דוד מבטאים את רגשי האשם והענישה העצמית שקיבל על עצמו לאור תחושותיו כלפי אביו ובעיקר בשל כך שגרם למותו, והועלתה האפשרות של כפרה. המטפל הציע לדוד התייעצות עם סמכות רוחנית דתית. בהיותו אדם הקרוב לדת, הסכים דוד להצעה, אולם ביקש כי ישוחח המטפל קודם לכן עם הרב "פן יקבל הלם".
בפגישה עם הרב הוצגו לפניו בקצרה מטרות הפגישה והרקע של דוד. לפגישה, שהתקיימה בבית הכנסת, הגיע דוד נרגש ביותר. לבקשת הרב, תאר דוד את הרקע המשפחתי ואת נסיבות האסון. לאחר מספר שאלות נתן הרב את חוות-דעתו: "המעשה חמור מאוד. על פי התורה אין לאיש רשות ליטול חיים של אדם אחר. למרות שאביו דרש זאת ממנו היה עליו להתעלם מבקשת אביו ולא לסייע לו בשום אופן". בצטטו מספרו של הרמב"ם הבהיר הרב לדוד, כי קיימים שני שלבים של חזרה בתשובה: השלב הראשון הוא התהליך של חרטה ומוסר כליות, תהליך שאותו דוד כבר עבר, תהליך שנמשך זמן רב מדי.
לדעתו, חייב דוד לעבור כבר לשלב השני של שינוי זהות* ועשיית צדקה. שינוי הזהות שלו יבוא בכך שהוא יבנה משפחה, ויוליד בנים בע"ה: "מה התועלת בחרטה וייסורים במשך כל כך הרבה שנים? בהתנהגותך אתה אך מנציח את החטא, כיוון שהנך עוסק בו כל הזמן, והגיע הזמן שתעבור לשלב של תיקון שיבוא באמצעות עשיית צדקה ומעשים טובים, ובעיקר באמצעות הקמת בית בישראל והולדת ילדים".
בפגישה האחרונה הועבר לדוד סיכום דברי הרב, והוצע לו לקחת אותו הביתה ולעיין בו, כי הוא זקוק לזמן כדי לעכל את משמעות השיחה עם הרב ואת תוכנו של המכתב. כמו כן התבקש להתקשר כשירגיש מוכן לפגישה.
מספר חודשים לאחר מכן, התקשרה חברתו של דוד לבקש שהרב יערוך את טקס הנישואין כפי שהבטיח לדוד בשיחה איתו. היא סיפרה שמכתבו של הרב השפיע מאוד על דוד ומילותיו חזרו אליו פעמים רבות. דוד הגיע למסקנה כי אינו יכול לברוח מהצעותיו של הרב, ולפני שבועיים עלה לקבר אביו בהתאם להצעת הרב, סיפר לו על כוונתו להינשא וביקש ממנו סליחה ואישור להתחתן.
לקראת הנישואין, תרם דוד לבית הכנסת, שבו נערכה פגישתו עם הרב וששם תיערך החופה, ספרי קודש (שכללו את ספרי הרמב"ם), לזכרו של אביו.
*(חלק מהתהליך הטיפולי במקרים של הפרעות דחק פוסט-טראומטיות אצל "רוצחים בשגגה" זה לסלוח לעצמם ולהמשיך להגדרה מחדש וקבלת האני).
הדמויות הדתיות
במקרים שתוארו לעיל, התערבותה של דמות דתית בעלת סמכות, הצליחה להפחית מרגשי האשמה המוגזמים של מטופלים, שהגבילו את תפקודם, ושגרמו לסבל נפשי וסימפטומים קשים. ההתערבות אפשרה להם להשתחרר ממחשבות הרסניות ולהשיב להם את כוחם הנפשי כדי להתרכז ולעבוד על בעיותיהם.
(הרבנים שהיו מעורבים: נפתלי בר אילן, יהושוע הכרמי, יצחק כהן, מרחובות).
(וישלח תשפ"ג)
