הרבה יותר מחברים: הכלבים שמצילים חיים

אומרים עליו שהוא חברו הטוב ביותר של האדם, אבל יש מי שלקחו את התכונות של הכלב ונאמנותו הגדולה עוד כמה צעדים (גדולים) קדימה # ביכ"ל מכשירים כלבים להתריע על ארועי ביטחון ולתפוס מחבלים, לאתר נעדרים ולחלץ לכודים # הכלבים של פורום מיכל סלה מגינים על נשים נפגעות אלימות # וזו רק ההתחלה

כשאני ממתינה למייק (יקותיאל) בן יעקב בשעה שקבענו, הוא מסמס לי: "אני במשטרה עם ממצאים בזירה של נעדר שאותר. עמך הסליחה. פשוט אותרה גופה". מייק הוא מפקד יכ"ל – יחידת הכלבנים לישראל, העוסקת באיתור נעדרים, ביטחון והצלה.
הוא הקים את היחידה לפני 22 שנה. זה התחיל בתקופה של האינתיפאדה, כשהיו אינספור חדירות ליישובים ומשפחות נטבחו בבתיהן. "הבנו שאי אפשר להציב שוטר וחיל בכל מטר בכל גדר היקפית של כל יישוב, ורצינו להעניק תוספת ביטחון ביישובים ולמנוע חדירות של מחבלים", מייק מסביר.

"הכלב משלים כל מערך בטחוני שקיים – בין אם זה חיישנים וגדרות, אמצעי ראיית לילה, מסוקים ועוד, כי יש חושים שבורא עולם ברא לכלבים – יש להם חוש ריח מפותח, מה שאין לנו, והם בעצם יכולים לשמש רדאר ביולוגי, וגם יכולים להוות נשק ביולוגי במקרה הצורך, שיעזור לנטרל מחבלים. הכלב יכול לשמש גם התראה, גם התרעה וגם לסייע בנטרול סכנה.

"הבנו את הערך של הכלבים ובזכות הפרויקט מנענו הרבה פיגועים ואף סייענו לכוחות הביטחון לתפוס מחבלים".

ביכ"ל, הכל נעשה בהתנדבות ומתרומות. בבסיס היחידה שנמצא בכפר תפוח שבשומרון, ישנם כ-15 מתנדבים שנמצאים בכוננות בכל מועד ושעה. כ-30-50 מתנדבים מגיעים באופן קבוע לכל הקפצה, ובסך הכל ישנם כ-400 מתנדבים ליחידה, גם כאלה שמגיעים מחו"ל. בבסיס בתפוח ישנם גם 10-15 כלבים בכוננות, ובאופן שוטף יש 70 נקודות ברחבי הארץ שבהן הכלבים שהכשירו יכ"ל מעניקים הגנה לתושבי המקום.

מייק: "אין יום שלא פונים אלינו- חווה, קיבוץ או יישוב ביו"ש, אבל לא רק, גם בנגב ובגליל, שסובלים מחדירות, בין אם זה חשש לפיגוע בנפש ובין אם ברכוש. אנחנו עוזרים לשבץ אצלם כלבים מוכשרים וגם מכשירים את האנשים שיהיו הנוהגים על הכלבים – כמו רבש"צ, סייר, חבר כיתת כוננות וכו'. רק השבוע העברנו כלב לחווה ליד קרית ארבע, ולפני שבועיים העברנו כלב לדרום חברון.

"70 הכלבים שהעברנו עד עתה אלו כלבי עבודה לכל דבר שלוקח חודשים ארוכים לאלף, ועוד יותר קשה לאלף את האנשים… אלו אזרחים שאנחנו צריכים להוביל לרמה מבצעית כך שהם יוכלו להשתמש בכלב הזה, לפטרל איתו ובאמצעותו לתת הרתעה והתראה ולפי הצורך גם הגנה".

בנוסף לכלבים הללו, כשיש אירועי ביטחון מגיעים גם מתנדבי יכ"ל מהאזור, עם כלבי גישוש או הגנה, וכמעט ולא עובר שבוע מבלי שהכלבים של יכ"ל יפעלו.

יש לכלב אפקט של הרתעה והתראה מוקדמת והוא יכול לתת כיוון לחיפוש וזה מעלה את הסיכוי להגיע למחבל באלפי אחוזים. הכלב הוא תוספת חיונית בכל מערך, שבהרבה מקרים תכריע בין חיים למוות

נשארים בשטח

לפני כעשור, היחידה שהוקמה לצרכי הגברת הביטחון, התרחבה לתחומי הצלה נוספים. קצין חילוץ ארצי מטעם הכבאות פנה אל מייק וביקש שיכשירו כלבי הצלה שיהיו מסוגלים לאתר לכודים חיים – או מתים – מתחת להריסות מבנים שקרסו, וכיום משתמשים בהם ביחידה לחילוצים מיוחדים.

גם בתחום הנעדרים הכלבים של יכ"ל, יחד עם המתנדבים המסורים כמובן, מסייעים. יכ"ל היו בקרוב לאלף אירועים בשנים האחרונות ויש להם מידע וניסיון רב בתחום. מדי יום הם יוצאים לחיפושים; המשטרה, ארגונים אחרים או המשפחות המודאגות מזעיקים אותם ומבקשים שיסייעו, והיחידה הפכה לגוף המוביל בישראל בחיפוש ואיתור נעדרים.

מייק: "המשטרה לרוב לא מחפשת את הנעדר, אלא פותחת תיק ולוקחת עדויות. יש כל מיני ארגוני מתנדבים שבאים והולכים, אבל אנחנו היחידים שנשארים בשטח עם מיטות מתקפלות. בשלושת הימים הראשונים יש סיכוי גבוה שהנעדר יחיה, גם ללא אוכל ושתיה, וכבר היו מקרים שמצאנו בפרק הזמן הזה נעדרים בחיים, שלא היו מחזיקים מעמד עוד זמן רב. אז אנחנו לא עוזבים את השטח – הרי יכול להיות שהבן אדם ימות במהלך הלילה, וגם בלילה הוא זועק לעזרה.

"הלילה זה גם הזמן הכי טוב מבחינתנו לחפש עם הכלבים– כשהשטח סטרילי מאנשים, הריח חד יותר והרוח יותר חדה – נוכל להגיע ביתר קלות לנעדר".

ביכ"ל משקיעים באמצעי איתור נוספים מעבר לכלבים. הם פיתחו אפליקציה מיוחדת לניהול חיפושים ואיתור, שמסייעת לעקוב אחרי האזורים בהם כבר בוצע חיפוש בתאי השטח, ובנוסף, הם מחזיקים רשת הפצה גדולה, רחפנים – שהם מכשירים מתנדבים להטיס, רכבים וטרקטורונים, וסוסים ופרשים שמוקפצים לעת הצורך, וכל זאת מבלי שהם מקבלים תקציבים ממשלתיים, אלא נסמכים על תרומות שאינן סדירות.

"אנחנו לא מבדילים בין עשיר לעני ובין מישהו פופולארי ומפורסם למישהו פשוט. נצא לכל אירוע, לא משנה במי מדובר", מבטיח מייק. "אנחנו לא דורשים כסף. אנחנו מתנדבים, וטוב שכך- שלא יהיה מצב שנעדיף כסף על פני מישהו שאין לו אמצעים ומשפחה. אין לנו את השיקול הזה. אחר כך, כמובן, המשפחות יכולות לתרום כמה שירצו".

'איתרנו גופה'

כמו בתחום הביטחון, גם בתחום הנעדרים פונים ליכ"ל ממועצות, יישובים וקיבוצים מכל הארץ שמכשירים יחידות סע"ר (סיוע עזרה ראשונה) כדי לתת מענה במקרים של רעידות אדמה או ירי טילים בישראל, כשיש צורך לאתר לכודים מתחת להריסות כמה שיותר מהר, וגם כאן יכ"ל מכשירים כלבים ואת מי ש'ינהגו' עליהם.

"כשהיישובים פונים אלינו ואנחנו נותנים הכשרה, ואפילו כלבים – זה הרבה יותר אפקטיבי במקרה שיהיה אירוע ארצי ויהיה צורך במאות כלבנים מוכשרים לסייע לאתר לכודים כשהם עדיין בחיים, וגם חלילה אם הם לא בחיים. אז זו תהיה תרומה משמעותית מעבר ליכולת שלנו להגיע לכמה מקומות בלבד", מייק מסביר, ומוסיף: "בינתיים, מעולם לא היינו צריכים להגיד 'לא' למקרה של נעדר כשקראו לנו. פעלנו מקרית שמונה ועד אילת.

"כרגע אנחנו נמצאים בזירה שבה לצערנו עזרנו לאתר גופה. עכשיו אנחנו שם עם כלבי גופות כדי לחפש עוד ממצאים שיעזרו בזיהוי פלילי כדי לאמת שזה הנעדר. מצאנו את הנעליים שלו. רק בשנה האחרונה עזרנו לאתר בעשרות מקרים אנשים בחיים. אין דבר יותר גדול מלמצוא נעדר ולסייע לו. יש גם מקרים, לא עלינו, שאיתרנו נעדר לא בחיים, וגם זה חסד גדול- להביא אנשים לקבורה בישראל".

המקצוע של הכלב

למה דווקא כלבים?

"הכלבים מוסיפים לכל מערך קיים", מייק משיב. "ברוב היחידות עוברים עם ג'יפ בשטח, אבל לרוב הנעדר לא נמצא על השביל אלא 10-15 מטר פנימה, מתחת לסבך, ולא יראו אותו ברחפן ואפילו לא ממסוק משטרתי. אבל, הכלב יכול להריח את הנעדר ולהוביל אליו עד מאות מטרים אם הרוח לטובתנו.

"גם בביטחון – יש לכלב אפקט של הרתעה והתראה מוקדמת והוא יכול לתת כיוון לחיפוש וזה מעלה את הסיכוי להגיע למחבל באלפי אחוזים. הכלב הוא תוספת חיונית בכל מערך, שבהרבה מקרים תכריע בין חיים למוות", הוא סבור, ונותן כדוגמא את המקרה של משפחת פוגל הי"ד:

"במקרה של משפחת פוגל הי"ד באיתמר, ידעו שיש נגיעה חריגה בגדר, ויש מוקדנית מהצבא שהסתכלה והבינו שכנראה יש חדירה. הגיעה יחידת כוננות וחיילים עם אמצעים משוכללים שונים, לא מצאו אף אחד והלכו. אבל המחבלים הסתתרו מתחת לסבך ואחרי שהכוחות עזבו הם הגיעו לבית משפחת פוגל והתחילו לשחוט אנשים. זה מקרה קלאסי שבו אם היה שם כלב- אפילו חצי מבצעי- הם היו עולים על המחבלים שהיו בקרבת מקום".

הכלבים שמכשירים לפעילויות ביכ"ל הם בעיקר רועים בלגים או רועים הולנדיים, ולפעמים לברדור.

מייק: "רועה בלגי זה כלב אנרגטי, כלב שצריך לפרוק אנרגיות כמה שעות ביום, כלב שרוצה לעבוד. לרוב הוא לא מתאים לבית ולמשפחה, אבל למשימות שלנו זה כלב מתאים ביותר".

הכלבים לא מקבלים את אותה ההכשרה. יש הכשרה זהה במה שקשור בשליטה על הכלב ובפעילות בשטחים פתוחים וחשיפות, אבל כל כלב מיומן במקצוע אחר. לדוגמא, הערכה ממוקדת לאתר אמל"ח, חיפוש ואיתור אדם חי – או אדם מת (אלו שני מקצועות שונים), גישוש אחר עקבות בן אדם, או כלב מרדף שיכול לרוץ ולעזור בנטרול סכנה.

מייק סבור שעדיף שהכלב לא יהיה דואלי אלא מיועד למקצוע שלו: "מבחינתי, עדיף, למשל, שהכלב לא יחפש גם אדם חי וגם אדם מת, כי מתחת להריסות אני רוצה להגיע כמה שיותר מהר לבן אדם שחי כשיש עוד זמן להציל אותו. אחר כך נוכל, לא עלינו, למצוא את הגופות, אבל אני לא רוצה 'לבזבז זמן' על גופה כאשר יש בן אדם חי שמת תוך כדי.

"יש כאלה שעושים גם וגם, יש כלב שיכול לעשות הערכה ממוקדת וגם תקיפה – ואני גם נגד זה. כלב יותר קשוח מתאים לאירועי ביטחון, אבל אני לא רוצה שלכלב של חיפושים, שגם צריך דרייב גבוה, תהיה אגרסיה, זה כלב שצריך להתערבב בין אנשים בשלום- אני לא רוצה שחלילה הוא יתקוף מישהו או את הנעדר, אלא שיגיע ויעשה אינדיקציה כפי שאנחנו מלמדים אותו – להתיישב, או לנבוח. עדיף שכל כלב יעבוד לפי המקצוע שלו".

אנשים מיוחדים

חלק מהכלבים נמצאים אצל המתנדבים הנוהגים שלהם – אלו משתמשים בהם לצרכים שהוכשרו אליהם בחדרים שלהם בבסיס שבתפוח, או בביתם, ברחבי הארץ, ישנם כלבים שנמצאים בכלביה בבסיס שבתפוח – בעיקר אלו שעדיין בהכשרה, וישנם גם מתנדבים ברחבי הארץ שמגיעים עם הכלבים שלהם, אבל כדי להשתתף בפעילות מבצעית הכלבים חייבים לעבור הכשרה ולעבור את המבחן של יכ"ל. וגם, ישנם מתנדבים שמגיעים לאירועים ללא כלבים.

"יש המון דרכים לעזור", מייק מסביר. "ב"ה יש לנו הרבה מלאכים צדיקים שליחים מוסרי נפש שנותנים מזמנם, ולפעמים גם זו סכנה להיות בשטח. זכינו שיש לנו מתנדבים מאוד מיוחדים. צריך דבקות במטרה, עוד קילומטר ועוד קילומטר, עוד עץ ועוד יום, וזה לא מתאים לכל אחד. כל בן אדם יכול לסייע ולתרום להצלת נפשות לפי היכולות והזמינות שלו".

נשים בסכנת חיים

גם בפורום מיכל סלה החלו להשתמש בכלבים לשם הגנה וביטחון- לנשים נפגעות אלימות שנמצאות בסכנת חיים. הפורום הוקם בעקבות הרצח של מיכל ז"ל, במטרה למנוע את הרצח הבא, והצוות המסור פועל למען הצלת חיים ומניעת אלימות כלפי נשים באמצעות חדשנות וטכנולוגיה. אחד הרעיונות שהועלו, שדווקא אינו טכנולוגי, היה זה של שלי סליטרניק, יוצאת יחידת עוקץ ומאלפת כלבים, שבעקבותיו הוקם פרויקט ראשון מסוגו בישראל – 'כלבי מיכל סלה'.

בפרויקט, מוענקים כלבי הגנה מצליחי חיים לנשים מאוימות הנמצאות בסיכון גבוה. הכלבים מוענקים לנשים לכל החיים, ויחד איתם הן מקבלות גם ציוד, מזון וביטוח לכלב.

הפרויקט נבנה בשיתוף עם בוגרי יחידת עוקץ ועם מומחי אלימות במשפחה, ואומץ על ידי המשרד לביטחון פנים שהפך לשותף מלא של פורום מיכל סלה לעניין, מתוך הבנה שמדינת ישראל לא יכולה להצמיד שוטר לכל אישה מאוימת, אבל כלב – כן.

גם בהיבט התקציבי – הכלב מספק אלטרנטיבה למקלט לנשים מוכות ומאפשר לאישה לנהל חיים רגילים ושגרתיים בקהילה. מעבר למשמעות העניין לאישה ולילדיה, מדובר בחיסכון כספי מהותי; על פי נתוני משרד הרווחה, שהות ממוצעת של אישה במקלט נמשכת כ-4 חודשים ועלותה כ-90,000 ₪. עלות ״כלב מיכל סלה״ לאישה מאוימת עומדת על כ-85,000 ₪ והיא לכל החיים, ומעבר לביטחון הפיזי האישי ותחושת המוגנות שהכלב מעניק, הוא מהווה מענה לבדידות וריפוי מטראומה.

מי זכאית לקבל 'כלב מיכל סלה'?

"נשים מאוימות המוכרות על ידי המשטרה או הרווחה כנמצאות ברמת סיכון גבוהה מצד בן הזוג לשעבר", משיבה אורלי עובדיה, דוברת פורום מיכל סלה, ומוסיפה תנאי הכרחי: "השירות ניתן לנשים שחיות בנפרד מבן הזוג המאיים. אישה לא יכולה להיות עם כלב ששומר עליה כשאותו בן זוג חי בתוך הבית.

"אנחנו בקשר הדוק עם מנהלי מקלטים, עובדות סוציאליות והרווחה, וגם המשרד לביטחון פנים מפנה אלינו נשים. כל אישה שמרגישה מאוימת משאירה פרטים ואנחנו חוזרות אליה ועושות ריאיון ראשוני וקבלת מסמכים. אנחנו מאמינות לכל אישה שפונה, אלו סיפורים קורעי לב, והדבר היחיד שאנחנו מחויבות זה לדעת שהן מוכרות על ידי שירותי הרווחה או המשטרה".

עם 'כלבי מיכל סלה' יש לנשים שומר ראש אישי והן יכולות לישון בשקט. עם הכלב הן הולכות זקופות. חזרה להן איכות החיים. אלו נשים שלא היו יוצאות מהבית והיו מפחדות ללכת לסופר או לצאת לג'וגינג 

לישון בשקט

פורום מיכל סלה מעביר את הכלב אילוף מקצועי ומעניק הכשרה לאישה המאוימת. כל אילוף והכשרה נתפרים באופן ייחודי ומותאם לאשה וילדיה. "המאלפים עוברים תהליך של אילוף מקצועי לבד עם הכלב, ואז הכלבים עוברים להיכרות עם האישה והסביבה שלה, כך שהכלב מתחיל להתרגל לאזור שהאישה חיה בו, ובשלב הבא האישה מקבלת את הכלב ומגיעה לאילוף, עד שהכלב עובר אליה. זה כלב הגנה לכל דבר והוא הופך לחבר ובן בית", מפרטת אורלי.

בזכות השותפות עם המשרד לביטחון פנים, בפורום מיכל סלה הצליחו להכפיל את כמות הכלבים שיכלו להעניק בשנה. בינתיים הם קיבלו כ-50 פניות, וכרגע 8 נשים כבר קיבלו כלב הגנה ובסך הכל, השנה יוענקו 20 כלבי הגנה. "סוף סוף אנחנו לא נאלצות לסרב לאף אחת", שמחה אורלי.

"אנחנו מצילות חיים ככה. וזו המטרה של פורום מיכל סלה. עם 'כלבי מיכל סלה' יש לאישה שומר ראש אישי והיא יכולה לישון בשקט – מישהו שומר על הבית. הנשים שקיבלו את הכלב מעידות שהן הולכות זקופות עכשיו. חזרה להן איכות החיים. אלו נשים שלא היו יוצאות מהבית והיו מפחדות ללכת לסופר או לצאת לג'וגינג והכלב החזיר להן את הביטחון האישי. אלו נשים שבן הזוג איים עליהן שתקרה להן תאונה והן היו מסתכלות כל הזמן לצדדים, ועכשיו הן כבר לא צריכות להיות במקלטים כשבן הזוג האלים שלהן חופשי. הן רוצות לקיים חיים רגילים ולעבוד. בפרויקט הזה אנחנו מעניקים לאישה חופש וביטחון לכל החיים, הילדים שלה גדלים בבית בטוח וישנים כמו שצריך ואין לזה מחיר. זה מרגש".

לא רוצה מקלט

לפני 3 שנים, בתיה (שם בדוי) לקחה את בנותיה וברחה מהבית. רק אדם אחד בעולם ידע לאיזו עיר מרוחקת היא עוזבת. היא ברחה מזוגיות אלימה של 12 שנים, בה חוותה את כל סוגי האלימות, שהגיעה גם לבנותיה.

"בנוסף לאלימות הפיזית והכלכלית, הוא ניתק אותי מהמשפחה ומהחברות והיה בודק לי את הפלאפון על בסיס קבוע. הייתה לו קנאה אובססיבית לעבר, להווה ולעתיד שלי", בתיה משתפת, ומוסיפה לתאר את הזוועות: "הוא היה מאיים שאם אעזוב אותו הוא ישחית לי את הפנים, והוא תיאר לי איך. הוא אמר לי שגם 20 שנה אחריו הוא לא ייתן לי להיות עם אף אחד. הוא יקבור אותי עם החובות וייקח ממני את הילדות. הוא איים עלי שהוא יגיע עם עורכי דין וישחיר לי את השם, וכל מה שהוא תיאר קרה".

האור בקצה המנהרה החשוכה של בתיה, הפציע בזכות בית הספר של הבת הגדולה, שם הבחינו בסימני האלימות שעליה והגישו תלונה במשטרה. גם הקטנה שהייתה בגן טט"ח, שיתפה את הצוות בדברים שאבא עושה לאמא, חלקם היו עדיין 'רק' בגדר איומים, אבל מבחינתה זו הייתה מציאות לכל דבר. ובתיה רק חיכתה שיראו את הסימנים, כי ללכת למשטרה בעצמה היא פשוט לא יכלה, יהיו לזה השלכות.

בעקבות ההתערבות, בתיה הייתה מטופלת במרכז למניעת אלימות. כשהגיעה עוד תלונה על אלימות נגד הילדה והמשטרה התחילה לשאול שאלות, בתיה הבינה שהיא חייבת לפעול- החיים שלהן היו בסכנה ממשית. היא לא הסכימה ללכת למקלט, כי "אין שום סיבה שאני אכנס ל'כלא' ולא אוכל לעבוד והבנות שלי יעברו טראומה קשה כשיגיעו למקום מגודר. לא יכולתי לחשוב על זה בכלל". אז היא הכינה תכנית בריחה שאושרה על ידי הרווחה, ארזה תיקים בתירוץ שהיא עושה סדר בדברים, וקרוב משפחה הגיע לאסוף אותן.

בתיה: "מה שהנחה אותי בכל התהליך הזה היה הרצח של מיכל סלה. בזכותה הבנתי שאסור לי להיפרד ממנו לבד. החיים שלי היו אחד לאחד מה שהיא עברה. מתוך הייאוש והבדידות את אומרת לעצמך- שירצח אותי כבר, רק שיפסיק. אבל את מוצאת כוחות כי יש לך ילדות שצריכות אותך, ואצל מי תשאירי אותן, אצל מפלצת?".

ברחתי כדי לחיות, אבל אני מפחדת לצאת מהבית. ופתאום יש לי פתרון. מרגע שפגשתי את הכלב, חוזרת לי השליטה על החיים. הידיעה שמישהו נוטל איתי את האחריות מעניקה מוגנות. אין חוסר אונים יותר

חוזרת לנשום

הבעל האלים ישב שנה בכלא, והשתחרר מזמן. לאחר מאבק ממושך וקשה היא קיבלה משמורת מלאה על הבנות, וכיום, היא עובדת במשרה מלאה, אם חד הורית שמרוויחה שכר מינימום – ולא מקבלת מהגרוש שלה מזונות, נושאת פוסט טראומה מורכבת (כמו בנותיה), אבל חופשיה.

חופשיה – לכאורה. גם בחיים החדשים של בתיה, הפחד נוכח. הגרוש שלה יודע מה הכתובת שלה. הוא משוחרר, והיא והבנות ממשיכות להסתכל מעבר לכתף: "ברחתי כדי שאני והבנות שלי נוכל לחיות. עכשיו אנחנו בשיקום. אני רוצה לייצר לעצמי חיים, אבל אני מפחדת לצאת מהבית, אני כל הזמן חיה בפחד. גם כשמקבלים צו הרחקה – אלו לא אנשים שמכבדים את החוק. עד שיגיע אלי שוטר אני כבר אהיה מתה", היא סבורה.

הפתרון הגיע בדמות במבה, כלב מ'כלבי מיכל סלה', שבימים הקרובים יעבור לגור עם בתיה ובנותיה. בינתיים, הכלב אולף והוכשר, ובתיה למדה לעבוד איתו. ואפילו שבמבה עדיין לא אצלה – משהו בה נרגע.

בתיה: "פתאום יש לי פתרון. מהרגע שפניתי לפורום מיכל סלה שהיו מדהימים, והתחלתי את התהליך, שלא לדבר על הרגע שבו פגשתי את הכלב, אני מרגישה שחוזרת לי השליטה על החיים. הכלב נותן לי תחושת ביטחון פנימית. הידיעה שמעכשיו אני מסתובבת איתו ומישהו נוטל איתי את האחריות מעניקה מוגנות מדהימה. אין חוסר אונים יותר, יש עשייה. אם קורה משהו – יש פעולה.

"גם הבנות מחכות לזה בצורה בלתי רגילה. בזכותו סוף סוף הן יהיו רגועות שמישהו מגן עליי. אין צו הרחקה יותר טוב מזה. אני מתכוונת ללכת איתו לכל מקום, ואני אדאג שמה שקרה לי לא יקרה יותר לאף אחת אחרת – אני אעשה כל מה שצריך כדי למנוע את הרצח הבא. שהן יידעו שיש לזה פתרון ויש לאן לגשת", היא מבטיחה.

יד רוחצת כף

גם הכלבים שנבחרים למשימה החשובה הזו הם כלבים מסוג רועה בלגי – מלינואה, מין שידוע בנכונות שלו להגן על אלה שמגדלים אותו, ללא היסוס.

אורלי: "כל כלב נבחר בקפידה על מנת שיתאים לאשה ולצרכיה האישיים ולדרישות הסף הגבוהות. עליהם להיות סוציאליים במידה רבה, מאוזנים מנטלית ובעלי כושר גופני גבוה".

בינתיים, בפורום מיכל סלה עובדים על כך ש'כלבי מיכל סלה' יוכרו ככלב נחייה, ונכון לעכשיו הם רשאים לעלות לתחבורה ציבורית. "לגבי שאר המקומות הציבוריים – אנחנו עובדות על זה ובטוחות שעם הממשלה החדשה נוכל לקדם את זה, זה פרויקט מציל חיים", היא אופטימית.

והכלבים זוכים להכרת תודה. ב'פורום מיכל סלה' עלויות הגיוס הראשוניות כוללות הפרשת סכום לקרן פנסיה אשר דואגת לרווחתו של הכלב במידה והאישה לא תוכל להחזיקו עד סוף ימי חייו.

וגם ביכ"ל, דואגים למתנדבים – על שתיים ועל ארבע – במסירות אין סופית.

מייק מתאר שמי שמתגוררים בבסיס בתפוח, וגם מתנדבים נוספים, מקבלים את מלוא ההכשרות והסיוע כך שיוכלו להתקדם גם בחיים הפרטיים שלהם.
יש כלבים שנהרגו בפעילות, כמו במקרה של הכלב סיסו, שבלע רעל במהלך החיפושים אחר ספיר נחום ז"ל, ויש כאלה שנפצעים – וגם אם לא יוכלו לשוב לפעילות מבצעית בהמשך, יכ"ל משקיעים בטיפול הרפואי שלהם זמן וכסף רב. "אנחנו לא כפויי טובה, אלו כלבים שהצילו נפשות ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור עליהם ואם הם נפצעים- לטפל בהם", מייק מבטיח.

(תולדות תשפ"ג)