הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)
לא כל תיאור בתנ"ך הוא מדויק מבחינה היסטורית, אבל זה גם לא אומר שהוא שקרי חלילה
זכור לי שקראתי פעם תיאור שכתב ש"י עגנון, ובו סיפר על אברך שניגש אליו ובא בטענות על הפסק ההלכתי שמופיע בספר "והיה העקוב למישור". כאשר השיב לו עגנון שכל אותו מעשה לא היה ולא נברא, השתומם מאד האברך: "היתכן?! והלוא בתורתנו הקדושה נאמר: מדבר שקר תרחק!"…
הסיפור הזה (בין אם היה או לא היה) ממחיש עד כמה מושגים כמו אמת ושקר תלויים במוסכמות חברתיות. כולנו גדלנו בחברה שבה סיפורים דמיוניים ובדיוניים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות. אותם סיפורים מציגים את עצמם לכאורה כאמיתיים, ולפעמים מסופרים כביכול בגוף ראשון מפיהן של הדמויות הנוכחות בהן, אולם ברור לכולם שאלה אינם תיאורים של אירועים שקרו באמת (לפחות לא במציאות הרגילה). אם כך, האם אלה שקרים? גם לא! איש אינו מתייחס לסופר כשקרן כשהוא מספר סיפור דמיוני, אלא אם כן יציג אותו כתיאור היסטורי אמיתי. לכולם ברור שהבדיון הוא תחום נפרד, שאינו אמת אך גם אינו שקר.
אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו בקלות חברה או תרבות, שבה אין מושג כזה של סיפורים דמיוניים. מבחינתם, כל תיאור או אמירה יכולים להיות רק אמת או שקר, ותו לא! הללו יתייחסו מן הסתם לכל ספר המגיע לידם כאל תיאור אמיתי, וכאשר יתברר להם שזהו בדיון, יאשימו את המחבר בשקרים. איך אפשר לומר "היה היה פעם מלך שחי בארמון מזהב", אם מעולם לא היה מלך כזה?! אותו דבר נכון גם לגבי ביטויים מטאפוריים, שיובנו אצלם או כפשוטם או כשקרים. רק אם יפנימו את עולמם התרבותי של כותבי הספרים, יבינו שלא כל תיאור שאינו היסטורי הוא "שקר".
עלינו לזכור את הדברים הללו גם כאשר אנחנו ניגשים לקרוא את התנ"ך. פרופ' יהושע ברמן, בספרו "אני מאמין", מסביר שהרקע התרבותי שלנו גורם לנו להתייחס לתיאורים שבו או כתיאור היסטורי מדויק – או חלילה כשקרים ובדיות. אבל בזמן כתיבת התנ"ך, המוסכמות והציפיות היו אחרות. לא כל תיאור בתנ"ך הוא מדויק מבחינה היסטורית, אבל זה גם לא אומר שהוא שקרי חלילה, וגם לא שהוא רק "משל" או "אלגוריה". אלה תיאורים היסטוריים שנכתבו בצורה שנועדה להעביר מסר אלוקי, ורק מתוך ההבנה הזו אפשר לגשת אליהם ולהבין אותם כראוי.
(תולדות תשפ"ג)
