האם גר אומר בתפילתו "אלוקינו ואלוקי אבותינו"?

נפסק להלכה שאין הבדל בין יהודי לגר בתחום התפילה וכן "גר גמור מזמנים עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על שהנחלת לאבותינו"

אדם יכול להיוולד כיהודי באופן ביולוגי מאם יהודייה או להיוולד כיהודי באופן רוחני על ידי גיור. כך או כך, האדם הוא יהודי לכל דבר וחלק מעם ישראל. כמו כן, כאשר אדם מתגייר הוא מבקש להשוות את מעמדו עם אחיו שנולדו יהודים ולא להזכיר הבדלים אשר יכולים לגרום לרגישות ולאי נעימות. למעשה, זו דרכה של תורה המציינת: "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר ט"ו,י"ד). "ואל יאמר בן הנכר, הנלוה אל ה' לאמר, הבדל יבדילני ה' מעל עמו" (ישעיה נו,ג). הלכך, חשוב ביותר שהגר יוכל להתפלל באותו נוסח שמתפלל היהודי ובעיקר להציג את עצמו כלפי פנים וכלפי חוץ כבן לאברהם יצחק ויעקב ולאומה היהודית.

רב סעדיה גאון מציין שיש מצווה מיוחדת להתייחס לגר באופן שווה לאדם שנולד יהודי: "ענין המצוה: להשוותו לכל משפטיו ודיניו לישראל גמור… דכתיב 'כאזרח מכם יהיה ואהבת לו כמוך'… הוא עשה כללית להשוותו לגר צדק לכל דבריו כאחד משאר אזרחי ישראל … דאפילו המצוות והחוקים שהם זכר ליציאת מצרים שוה בהם הגר לאזרח, אע"פ שהוא לא יצא ממצרים. וכבר נכפלה מצוה זו (בפרשת בא) דכתיב: 'תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (עשה פב).

הרמב"ם היה זהיר ורגיש בכבודו של הגר ובמצבו הנפשי. לדעת הרמב"ם יש עקרון מנחה של "תורה אחת לכם ולגר" ולכן הגר צריך לברך את כל הברכות ולהתפלל את כל התפילות ככל יהודי גם אם מבחינה לשונית קשה לעיתים ליישב את הלשון עם המציאות. באגרת לרבי עובדיה הגר הוא מחזק את רוחו וכותב: "שאלה ראשונה: על עסקי הברכות והתפילות בינך לבין עצמך, או אם תתפלל בצבור? היש לך לומר 'אלקינו ואלקי אבותינו' ו'אשר קידשנו במצוותיו', ו'אשר הבדילנו' ו'אשר בחר בנו' ו'שהנחלת את אבותינו' וש'הוצאתנו מארץ מצרים' ו'שעשה נסים לאבותינו' וכל כיוצא בעניינים אלו?
תשובה: יש לך לומר הכל כתקנן, ואל תשנה דבר, אלא כמו שיתפלל ויברך כל אזרח מישראל כך ראוי לך לברך ולהתפלל… ועיקר הדבר, שאברהם אבינו הוא שלמד כל העם… והכניס רבים תחת כנפי השכינה… כשם שהחזיר אנשי דורו בפיו ובלימודו, כך החזיר על העתידין להתגייר בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו. נמצא אברהם אבינו אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו, והם כל גר שיתגייר. לפיכך, יש לך לומר "אלוקינו ואלקי אבותינו", שאברהם הוא אביך… אבל "שהוצאתנו ממצרים" או "שעשה נסים לאבותינו" – אם רצית לשנות ולומר "שהוצאת ישראל ממצרים" ו"שעשית נסים לישראל" – אמור; ואם לא שנית כלום – אין בכך הפסד, מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית על ה', אין שם הפרש כלל ביננו ובינך לכל דבר. וודאי יש לך לברך "אשר בחר בנו" ו"אשר נתן לנו" ו"אשר הבדילנו" – שכבר בחר בך הקב"ה, והבדילך מן האומות, ונתן לך התורה; שהתורה לנו ולגרים נתנה, שנא': "הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר, חקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני ה', תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (איגרות הרמב"ם, מהדורת גילת, כרך א, עמ' רלג)

לפי הרמב"ם, הגר מצטרף לעם ישראל לאמונתו ולהיסטוריה היהודית, ולמרות שהוא אינו נמנה על זרעו הביולוגי של אברהם אבינו, עצם קבלת הירושה הרוחנית של אברהם מצרפת אותו לרשימת בניו של אברהם.

דברי הרמב"ם מבוססים על דברי רבי יהודה בירושלמי: "תני בשם רבי יהודה הגר מביא ביכורים וקורא, מאי טעמא? דכתיב: 'כי אב המון גוים נתתיך' – לשעבר היית אב לארם ועכשיו אתה אב לכל הגוים (ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד). רבי יהודה, משווה את מעמדו של הגר לכל יהודי ופוסק שהגר יכול להביא ביכורים ולקרוא את פרשת מקרא הביכורים ככל יהודי אחר ולבטא את המשפט המשמעותי: "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" ובכך הגר מתחבר למורשת ההיסטורית של העם היהודי.

הרמב"ם ממשיך בהלכות ביכורים  את עמדתו ופוסק: "הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה" (ד, ה). גם בשולחן ערוך נפסק להלכה שאין הבדל בין יהודי לגר בתחום התפילה: "יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור ונדחו דבריהם" והוסיף המשנה ברורה שכאשר הגר משמש כחזן בוודאי שהוא יכול לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" (סק"נ) וכן "גר גמור מזמנים עליו ויכול לברך ברכת המזון ולומר על שהנחלת לאבותינו" לפי שהארץ נתנה מורשה לאברהם שהוא נקרא אב המון גויים.

(תולדות תשפ"ג)