מדוע קוראים לגר "בן אברהם אבינו"?

אם הגר התגייר לבד קוראים לו "בן אברהם אבינו", אבל במקרה שאביו התגייר ניתן לקרוא לו כבן אביו היהודי שגם הוא התגייר

ידוע המנהג שכאשר גר מתגייר ומצטרף לעם ישראל הוא משנה את שמו ומאמץ שם עברי חדש. אבל לא זו בלבד שנהוג לשנות את שמו, אלא שכאשר מזכירים את שמו ושם אביו וצריך לומר פלוני בן פלוני, לא מזכירים את שם אביו הנכרי ולא מזכירים את שם אביו גם במקרה שאביו היהודי הביולוגי, אלא הוא נקרא בן "אברהם אבינו" וכך נהוג שכאשר מעלים אותו לתורה, או כותבים את שמו בכתובה או בגט מציינים את היותו בן לאברהם אבינו, ולגיורת כותבים "בת אברהם אבינו". נעיין מעט במנהג ייחודי זה.

בהלכות גרים לרבי גרשום הגוזר (מאה 12) מובא כבר המנהג שלאחר המילה יש לברך את הגר ולומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את האיש הזה… ויקרא שמו בישראל פלוני זה בן אברהם אבינו" (עמ' 135). כלומר שיש צורך להזכיר שהוא גר צדק בן אברהם שהיה גם הוא גר צדק. המנהג נמצא גם בתשובת הרא"ש: "אלא כך נוהגין לכתוב בכתובות וגטין של גרים: פלוני בן אברהם, ושמו המובהק כותבים, ואב המון גוים הוא אבי כולם" (כלל טו, סימן ד).

גם רבי יוסף קארו הביא תשובה אשכנזית שבה מבואר שצריך לכתוב בלשון שנשמע ממנו שהוא גר, שיכתוב "בן אברהם אבינו", או שיכתוב בן אברהם בלי "אבינו" אבל יכתוב במפורש שהוא גר. וכך נפסק ב"שולחן ערוך": "בגט גר כותב: פלוני בן אברהם אבינו" (אבן העזר קכ"ט, כ). הצורך לכתוב את שמו של הגר בן אברהם אבינו בכתובה ובגט, מלמד על כך שיש צורך לזהות את הגר והשם מהווה סוג של זיהוי הגר, שכן אם נכתוב את שמו היהודי בלי שם אביו לא תהיה אפשרות לדעת מיהו.

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, דן בשאלת המקור למנהג קריאת גר "בן אברהם אבינו", וציין שלא מצא מקור מפורש למנהג זה בתלמוד ובפוסקים. הוא נותן הסבר פשוט ומשמעותי מדוע הגר נקרא בן אברהם אבינו: "שאדרבא הוספת כנוי 'גיורא' לשמו זהו לשבח, כמאמר הכתוב ברות 'ישלם ה' פעלך, ותהי משכרתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל, אשר באת לחסות תחת כנפיו'. ולכן מצאו קדמונינו ליותר טוב לקרוא אותו בשם 'בן אברהם אבינו' שזה מבליט הגירות לשבח יותר מקריאת פלוני הגר". ציון שמו של אברהם אבינו כאביו של הגר בא רק לחזק את מעמדו כמי שבחר להצטרף לעם היהודי מתוך רצון וגאווה.

והוא מוסיף הסבר נוסף: "מכאן מקור נאמן למנהגנו לקרא את הגרים בשם בן אברהם אבינו, להורות על זכותו להיות ש"ץ בתפלה וגם בבהמ"ז ולומר 'א-לוהי אבותינו וכו' ו'נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו'… ומזה נמשך המנהג לקרא את הגרים בן אברהם אבינו" (שו"ת משפטי עוזיאל, יורה דעה, חלק ב, סימן נט). כלומר, שקריאת שמו של אברהם כאבי הגר, משייכת את הגר לאבות האומה היהודית והופכת את הגר לחלק מההיסטוריה הקולקטיבית של עם ישראל ולכן הוא יכול לומר בתפילתו "אלוקי אבותינו" ובברכת המזון "על הארץ הטובה שהנחלת לאבותינו", כיוון שהוא מתייחס לכל האבות והוא כמו כל יהודי אחר בעם ישראל, כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב. על כך מוסיף בעל שאגת אריה "שאף יצחק ויעקב נקראים אב לגרים" ולכן ניתן  לקרוא לגר גם בן יצחק או יעקב (שו"ת שאגת ס' מ"ט). וכן כתב רבי יצחק פלאג'י שאפשר לקרוא לגר בשמותם של אברהם יצחק ויעקב שהם היו הגרים הראשונים וכולם הם אבות האומה היהודית (ספר יפה ללב, חלק ה, יו"ד סימן רס"ח, ג).

הרב עוזיאל מוסיף הערה מעניינת למקרים שגר קטן מתגייר ביחד עם אביו ואמו והוא מבקש להיקרא בעלייה לתורה ובכתובה על שם אביו הביולוגי: "אבל נראה ודאי שאין הדברים אמורים אלא בגר ראשון, אבל בבני גרים שנתגיירו עם אבותיהם, או אחריהם, הואיל ואבותיהם נקראים בני אביה הראשון של האומה, זכאים בניהם הגרים לקרא את עצמם בשם אביהם…". כלומר, אם הגר התגייר לבד ואביו לא התגייר, קוראים לו "בן אברהם אבינו", אבל במקרה שאביו התגייר ניתן לקרוא לו כבן אביו היהודי שגם הוא התגייר. כמובן שדעה זו משמעותית ביותר עבור גרים קטנים שמתגיירים ביחד עם משפחתם ומרגישים נוח יותר להיקרא על שם אביהם.

ניתן להסביר את הצורך לשייך את שמו של הגר לשמו של אברהם אבינו והאבות, לא רק בגלל מעמדו של הגר, אלא בגלל מעמדו של אברהם אבינו, אשר גם הוא עבר תהליך ושינוי כפי שכתב הרמב"ם: "לשעבר היית אב לארם מכאן ואליך אתה אב לכל הגויים שנכנסים תחת כנפי השכינה" (הלכות ביכורים, פ"ד, ה"ג).

(וירא תשפ"ב)