כיצד כותבים את שמו של הגר בכתובה וכיצד הוא עולה לתורה?

אחד הנושאים החשובים והרגישים אחרי סיום הגיור הוא כיצד לקרוא לאדם שהתגייר  בעלייה לתורה ומה השם שיופיע בכתובתו. שאלה זו מתחדדת עוד יותר כאשר מי שהתגייר הוא בן לאבא יהודי ואמא שאיננה יהודייה או כאשר הוא בן לאב שהתגייר ביחד עמו. מצד אחד, הבן הולך אחרי אמו והוא אינו מתייחס לאביו היהודי או לאביו שהתגייר, אבל מבחינה משפחתית ורגשית, ברור הדבר שיש קשר עמוק והוא צריך לבוא לידי ביטוי גם בשמות של הבן המתגייר ובאזכור שמו של אביו.

יש לציין שהן בכתובה והן בגט יש צורך לדייק בשמות של האיש והאישה ולכן חשוב להוסיף את כל הפרטים האפשריים לצורך זיהוים המדויק. אבל למרות הצורך לדייק בשמות לצורך זיהוי, הרי שיש בשמות גם משמעות אישית ומשפחתית ולא פעם אדם שמתגייר מבקש לשמור על שמות הוריו הביולוגיים שהתגיירו עמו או את שמו של אביו היהודי בכתובה כחלק מזהותו המשפחתית.

הדברים אמורים גם למקרה של בר מצווה לילד קטן שהתגייר ביחד עם אביו. אם נקרא לו לתורה בשם משה בן אברהם אבינו ולא בן אביו שהתגייר עמו או אביו היהודי, יהיה בכך עלבון אישי וציבורי לאביו, שכן ישמע מתוך כך שאביו איננו אביו ולא גידלו ולא הביאו למצוות ולגיור ולכן יש להיות רגישים ולקרוא לגר על שם אביו שהתגייר עמו או על שם אביו היהודי שדאג לגיירו ולהביאו תחת כנפי השכינה.

העיקרון לכתוב בכתובה של גר את שמו ולציין בשם אביו את אברהם אבינו נלמד ככל הנראה בפעם הראשונה מדברי הרא"ש  (רבי אשר בן יחיאל) שנשאל  על גר שגדל בין יהודים ורוצה לשאת אישה, אם יוכל לקרוא לעצמו איזה שם שירצה כגון פלוני בן פלוני עם כינויו וכתב: "אלא כך נוהגין לכתוב בכתובות וגטין של גרים פלוני בן אברהם ושמו המובהק כותבים. ואב המון גוים הוא אבי כולם" (שו"ת הרא"ש ט"ו, ד').

אכן, בגט חייבים לכתוב 'שמו ושם אביו' וכתב הבית-יוסף: "בגיטי הגרים כותבין 'בן אברהם'  (אה"ע סי' קכט) אבל הוסיפו על כך הפוסקים (דרכי משה) שלא יכתבו אברהם סתם אלא בן אברהם אבינו שכן הגר איננו בנו של אבא בשם אברהם אלא של אברהם אבינו אבי כל הגרים ואם לא יכתב כך, הרי נראה שיש כאן שקר (מיחזי כשיקרא), וכך נפסק בשולחן ערוך: "בגט גר כותבים פלוני בן אברהם אבינו" (אה"ע קכט,כ), והוסיף הבית-שמואל: "ואם לא כתב 'אבינו' צריך לכתוב 'הגר'. ואם לא כתב גר פסול. כלומר שבגט יש צורך לאזכר את הגירות או בכתיבת  "בן אברהם אבינו " או "הגר".

כדרכו בקודש, הרב עוזיאל היה קשוב לצרכים הנפשיים של הגרים ובתשובה נפלאה הוא מתייחס למעמדו המיוחד של מי שהתגייר עם אביו ולכך שצריך לקרוא את שמו בעלייה לתורה ובכתובה לא כבן "אברהם אבינו" אלא על פי שמו של אביו מולידו:

"אבל נראה ודאי שאין הדברים אמורים אלא בגר ראשון, אבל בבני גרים שנתגיירו עם אבותיהם, או אחריהם, הואיל ואבותיהם נקראים בני אביה הראשון של האומה, זכאים בניהם הגרים לקרא את עצמם בשם אביהם… שהרי מצינו רב יהודה בר שמואל שהיה גר ונקרא על שם אביו הגר… אבל בגר בן גר כיוון שיכול להזכיר שם אביו ביהדותו אין צורך להזכיר בן אברהם אבינו דכל הזכרת שם אביו בגט הוא כדי שיהיה מוכיח מתוכו זהות המגרש, ובהזכרת שמו היהודי של אביו הגר הוא ניכר יותר מהזכרת "בן אברהם אבינו", שיש גרים הרבה שנקראו בשם זה. מכל האמור ומדובר בזה נראה לעניות דעתי דשפיר הווי לקרוא את בני הגר שנולדו לו בגויותו ונתגיירו עמו או אחריו בשמו הישראלי שנקרא לו אחרי גירותו, שאם אמנם אינו מתייחס אחריו לנחלה ולא לייבום ואסורי עריות, בכל זאת יכולים לישא עליהם שמות אבותיהם שהתגיירו ונכנסו בברית ישראל ותחת כנפי השכינה וקבלו עליהם תורה ומצוות". כך שלפי דעתו, ניתן לקרוא לתורה ולכתוב בכתובה של גר שהוא בן לאב יהודי או אב שהתגייר את שם אביו הביולוגי.

בתשובה מעניינת המלמדת גם היא על רגישות כלפי הגרים, כתב הרב אליהו בקשי-דורון על מקרה של אישה שהייתה גיורת והתגרשה ופנתה לבית הדין שלא להוסיף בתעודת הגירושין שלה את המילה 'הגיורת', משום שהדבר פוגע בה והשיב הרב בקשי דורון: "בהתייעצות עם הדיינים הורינו להשיב למבקשת שאם אכן הדבר פוגע בה, נכון להחליף התעודה ולהשמיט את המילה 'הגיורת' ליד השם… נראה שאין צורך לדקדק בו עד כדי שאלה של איסור הונאת הגר שהוא איסור חמור מדאורייתא, בשעה שהגר טוען שהדבר גורם לו צער ופוגע בו…

עצם מעמד הגר אין בו גנאי. ההיפך, יש בו כבוד וחביבות… אולם מי שאינו רואה בזה כבוד ומעלה, וקורא לגר על שם שסורו רע, או על שם עברו ומתייחס בשלילה למעמד, יש בזה משום הונאת הגר… ולפי"ז אם הגר רואה פגיעה בכינויו, יש לו טענה אלימתא, וכינויו כגר יש בו משום הונאת הגר" (בנין-אב ח"ד סי' רנט).

(וישלח תשפ"ג)