ככה זה כשיש שניים

לתאומים זהים מטען גנטי כמעט זהה. מחקרים הוכיחו כי תאומים זהים אשר גדלו בנפרד היו דומים זה לזה בתכונותיהם, במחוותיהם ובתחומי העניין שלהם. ממצאים אלה תומכים בתאוריה כי לרובן של התכונות האנושיות קיים גורם גנטי.

במרכז פרשת תולדות עומד סיפור לידתם של עשו ויעקב, "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה" (בראשית כ"ה כ"ד). התורה מתארת את ההריון: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת ד'" (שם, כ"ג כ"א-כ"ב). רבקה חשה שיש דבר מה שונה בהריונה והיא יוצאת למצוא תשובה מדוע הוא שונה משל אחרות. "תחושת הבטן" לא הטעתה. ההתרוצצות הפיזית בבטן האם מוסברת במדרש גם על ידי התנועה המוגברת של העוברים בחלוף האם על יד פתחי בתי עבודה זרה ולהבדיל פתחי בתי כנסיות ומדרשות (בראשית רבה, ס"ג, ו'). מתברר, שעוד בשלב העוברי, מגלים התאומים את נטיותיהם התרבותיות דתיות, ומפה שההבדל העמוק ביניהם טבוע בהם מעצם מהותם, טרם להיוולדם. המדרש מציין שני הבדלים. הראשון קשור ביחסה השונה של רבקה למקומות השונים לידם חלפה, ליד בית הכנסת רבקה עומדת, ואילו ליד בית עבודה זרה רבקה עוברת, היא אינה משתהה שם אלא עוברת וממשיכה. השני קשור בילדים. בעת שעמדה ליד בית הכנסת "יעקב מפרכס לצאת", ובשעה שהייתה עוברת על פתחי עבודה זרה "עשו רץ ומפרכס לצאת". אצל עשו אין מדובר רק בפרכוס אלא בניסיון לצאת. למרות היותם תאומים, אין יעקב ועשו תואמים. על עשו מציין הכתוב שתי תכונות גופניות בולטות, צבע שערו האדום, ושעירותו "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו…" (שם כ"ה). לגבי יעקב לא מציין הכתוב תכונות גופניות, אלא פעולה מצדו המתארת תכונות אופי "…אחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (שם). הוא מגיח מרחם אמו כשידו אוחזת בעקב עשו, כסמל למאבק העיקש להשגת הבכורה. ר' שמשון רפאל הירש מבאר את המילה תאומים, "אם תהום נגזר משורש המם, אפשר וגם תאום נגזר משורש 'אמם'. נמצאו התאומים שני יצורים, המותנים זה בזה ובבת אחת משורש אחד יצאו, וגם לאחר מכן ניזונים כאחד ומתחלקים ביניהם במקורות יניקה משותפים, אמנם אם כך תהיה צורת הפועל תאומים נגזרת שלא כמנהג מצורת השם" (שם).

מחקר פורץ דרך ורחב-היקף שהשווה בין תאומים שגדלו ביחד לכאלה שגדלו בנפרד, העלה כי כ-70% מהשונות באינטליגנציה מוסברת על ידי שונות גנטית. המחקר הראה, שחשיבות התורשה לאינטליגנציה עולה בהרבה על חשיבות הסביבה.

במאמר שהתפרסם בכתב עת מדעי ניתן הסבר לעובדה שעשו יצא "אדמוני", סוג של 'סינדרום' הגורם לכדוריות דם אדומות מרובות יותר אצל אחד מן התאומים. התופעה נוצרת כתוצאה מהעברת דם בין העוברים. כתוצאה מאותה העברת דם, עלול עובר אחד לסבול מאנמיה, עקב איבוד הדם לטובת ה"מקבל", ואילו העובר ה"מקבל" יסבול מבצקת עקב עודף דם. ככל שחומרת התופעה גדולה יותר כך הסכנה לחיי העוברים גדלה. כדי שתופעה זו תתרחש חייבים זוג התאומים לחלוק את אותה שליה, אליה מחוברים שניהם בכלי הדם העוברים בחבל הטבור. דבר זה נותן פשר מובן וקרוב למילה "אדמוני".

גם הפרשנות הקלאסית העלתה סברה דומה. בפירוש 'בעל הטורים' נכתב "אדמוני"–"מלמד שהשחית רחם אמו ונתגולל בדם" (שם כ"ה כ"ה). הרש"ר הירש מתאר את ההחמצה הגדולה כשיצחק ורבקה נכשלו בזיהוי אישיותו המיוחדת של עשו, והעניקו לו חינוך שלא התאים לרוחו. "המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה- מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל" (שם, כ"ה, כ"ז). נראה, שהתורה האריכה בתיאור המאבקים והשוני כבר ברחם האם ללמדנו שהשונות מהותית. תיאור מפורט יותר ניתן למצוא במדרש "ויגדלו הנערים... משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו, כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים" (בראשית רבה פרשה ס"ג). כשגדלו, התברר לאן פניו של כל אחד מועדות, אך כבר בילדות מתברר, האחד 'הדס', והשני 'עצבונית', מיץ קוץ, מה שתואם את המחקר המודרני, שהתורשה היא הגורם העיקרי. כשגדלו התברר כמה הם שונים "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים" (שם כ"ז). בקטנותם לא ניכרו כל כך ההבדלים שביניהם למעט המראה, אך משגדלו השונות ההתנהגותית בלטה "כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לבתי ע"ז" (בראשית רבה ס"ג י', מובא ברש"י).

(תולדות תשפ"ג)