הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)צום יום כיפור מהווה דילמה משמעותית בפני חולים. השאלה המרכזית שעולה מדי שנה היא: האם מותר לי לצום?
כיוון שצום מהווה מצב של "סטרס" לגוף, יש להתכונן ולהיערך אליו מבחינה תזונתית, לא רק בארוחה המפסקת אלא במשך כל היום, ואפילו במספר הימים הקודמים לצום. ראשית, נבהיר כי למרות שבשגרה רובנו מרגישים תלויים במזון, הגוף שלנו בנוי להתמודד גם עם מצבים של רעב. הגוף שלנו יודע לעבור לביצוע תהליכים מטבוליים שמסייעים בחיסכון באנרגיה ולהשתמש במאגרי אנרגיה חלופיים בזמן צום. כך, לאחר שהתאים מסיימים לכלות את הסוכר הזמין שנמצא בדם, הגוף מתחיל לעשות שימוש במקורות אנרגיה חלופיים. למרות כל זאת, הוא כנראה לא מתאים לכולם.
אנשים שסובלים מסוכרת עלולים לחוות אירועים היפוגליקמיים (נפילת סוכר בדם) שעלולים לסכן אותם. אחת הסכנות המשמעותית היא התייבשות – מדי שנה אנו שומעים על אנשים שהגיעו לבתי חולים במהלך הצום. לכן, חשוב לשתות היטב לפני הצום ולהישאר בסביבה קרירה ונעימה ככל האפשר.
במהלך הצום, השתדלו להימנע מאמץ גופני מוגבר, כיוון שזה עלול להוריד את ערכי הסוכר בצורה ניכרת. הקפידו להיות במקום מוצל וקריר על מנת למנוע התייבשות. ההלכה שוללת התחסדות במקום פיקוח נפש. היו ערניים לכל הרגשה לא טובה בזמן הצום ופעלו בהתאם.
קדמונים התייחסו למקרים שבהם חולה רצה להימנע מטיפול רפואי בשל חשש מחילול שבת. "שאלת ממני, אודיעך במי שאמדוהו שצריך לחלל עליו את השבת, והוא אינו רוצה שיתחלל שבת בשבילו, מפני חסידות. היש בזה חסידות, ושומעין לו או אין שומעין לו? והתשובה לשאלה זו: "הרי זה חסיד שוטה, והא-לוקים את דמו מידו יבקש, והתורה אמרה וחי בהם – ולא שימות בהם… כללא דמילתא (כללו של דבר) איני רואה במעשה זה שום חסידות אלא איבוד נשמה. הלכך מלעיטין אותו בעל כורחו או כופין אותו לעשות מה שאמדוהו," ומסיים דבריו, שהמונע עצמו מתחייב בנפשו (שו"ת הרדב"ז ח"ד ס' ס"ז).
בתשובה אחרת שבה התייחס הרדב"ז למעשהו של הריב"א (ר' יצחק בן אשר הלוי) שסירב לאוכל ביום הכיפורים למרות צו הרופא, ולמגינת לב כתוצאה מכך מת, והאם ראוי לנהוג כמותו, השיב: "…אין ראוי ללמוד ממנו כלל…". בניסיון ליישב הנהגתו של אותו גדול, כתב: "אפשר דריב"א ז"ל הרגיש בעצמו דאפילו שיאכל ימות… ולפיכך לא רצה לאכול…" (שם, ח"ג סי' תמ"ד).
וכך נפסקה ההלכה "חולה שצום יום הכיפורים מסוכן עבורו, מצווה שיאכל וישתה ביום הכיפורים" (שו"ע או"ח תרי"ח, א'). הרב שלמה זלמן אויערבך הסביר את מקור דרכם של חז"ל בהלכות פיקוח נפש למנוע סכנה רחוקה, מדיני יולדת בתוך שלושה ימים מהלידה בצום יום הכיפורים, שאפילו אם לא אמרה שהיא זקוקה לאכול, בכל זאת מאכילים אותה כדרכה ביום הכיפורים ללא צמצום בשיעורין. דברים אמורים גם אם לדעת הרופאים אין סכנה בתענית. הסיבה לכך היא שמאחר ובתוך ג' ימים מהלידה יכולים להיות מצבים בהם היולדת עלולה להסתכן ולמות כתוצאה מן התענית, לכן משום חומרת פיקוח נפש לא חילקו חכמים, ובכל עניין הפקיעו מהיולדת את חובת הצום בתוך ג' ימים. והוא הוסיף שעדיף שאלף נשים יאכלו ביום הכיפורים לחינם כדי שאישה אחת, במקום נידח בעולם, לא תסתכן ותמות.
משום כך, כדי למנוע סכנה בפעם אחרת או במקום אחר, התירו חכמים את האכילה בהיתר גמור ללא התחשבות בדברי הרופא שמרשה לצום. למרות שכיום יולדת איננה נמצאת במצב של חולה שיש בו סכנה לאור התמותה הנמוכה בלידה בבתי החולים בארץ, אע"פ כן דברי חז"ל לא זזים ממקומם (הלכות פיקוח נפש, ממשנתו של הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל הרב מרדכי הלפרין המעיין, תמוז תשנ"ו).
