אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
עיון בהתנהלותו של לבן תגלה את אסטרטגית 'הפתרון הסופי' המתוחכמת, המסוכנת והמניפולטיבית שלו
אחד ממשפטי המפתח בהגדה של פסח עושה השוואה לכאורה די תמוהה בין פרעה מלך מצרים שגזר להשליך את התינוקות ליאור, לבין לבן הארמי, אביהם של רחל ולאה, חותנו של יעקב אבינו: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל".
המסקנה הנובעת מהמשפט הזה היא שמעשיו של פרעה שגזר להרוג את התינוקות היהודיים במצרים חמורים פחות ממעשי הרמייה של לבן הארמי [ארמי אותיות רמאי], וזה דבר שמצריך עיון.
את מה שפרעה רצה לעשות כולנו יודעים- "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". פרעה הוא אויב קונבנציונאלי, כמו רבים אחרים בהיסטוריה שמטרתם המוצהרת הייתה השמדתו הפיזית של העם היהודי: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד".
ומה בסך הכל ביקש לבן לעשות, שנאמר עליו שביקש לעקור את הכל? יש משהו יותר חמור מלהשליך תינוקות אל מותם ביאור?.עיון בהתנהלותו של לבן תגלה את אסטרטגית 'הפתרון הסופי' המתוחכמת, המסוכנת והמניפולטיבית שלו.
כאשר יעקב מגיע לבית לבן, ההתחלה היא במתק שפתיים שכולו רמאות עטופה בנופת צופים: "..וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ.. וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה.. שְׁבָה עִמָּדִי".
ההמשך ידוע גם הוא- החלפה צינית של רחל בלאה תוך התעלמות מהבטחה והיתממות צבועה. יעקב זועק: "הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי?", ולבן עונה לו בציניות: "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה".
יעקב מבין עם מי יש לו עסק וממשיך לעבוד קשה ולהצליח-"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי… הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי". אלא, שאז הוא שומע את הדיבורים של בני לבן האומרים מאחורי גבו "לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" ומבחין כי – "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם".
גם בנותיו של לבן, רחל ולאה, חשות נבגדות על ידי אביהן: "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה.. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ".
יעקב מחליט לקחת את כל אשר לו ולחזור מהגלות הביתה לארץ ישראל אותה עזב בעל כורחו, אלא שאז לבן רודף אחריו וכמו מאפיונר מחייך חיוך מיתמם שמאחוריו איום סמוי 'לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי? יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע.. וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא'.
בהתנהלותו הזו ובמילותיו הללו מוציא לבן הארמי את המרצע מן השק. בניגוד לפרעה, שהוא האויב הקונבנציונאלי שרוצה פשוט להרוג ולחסל פיזית, לבן הרבה יותר מסוכן ומתוחכם. כלפי חוץ הוא מחייך ומדבר דברי חלקות, אך מאחורי הדברים מסתתר הרצון האסטרטגי של לבן למנוע מיעקב בכלל לחזור לארצו ולהקים את העם היהודי. הוא רוצה להשאיר את הילדים והנכדים אצלו, לבולל אותם ולהטמיע אותם בסביבה, לחנך אותם לתרבות השקר והרוע שמסביב, ולמנוע את היווצרותו ועתידו של העם היהודי.
פרעה ודומיו לדורותיהם הם איום פיזי ואויבים קשה לעם היהודי. הם רוצים לכרות את פירות העם הזה. אולם לבן הארמי ודומיו הרבה יותר מסוכנים, כי הם רוצים לכרות את השורשים עצמם.
משום כך באו חז"ל והזהירו מפני שני סוגי האוייבים, ובצד זה ציינו את מהות סכנתם: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל".
(ויצא תשפ"ג)
