למרות כל האינטרסים – אחוות האחיות

ניגודי אינטרסים בין אח לאח או בין אחות לאחות מלווים אותנו לכל אורך ספר בראשית. בעיון ראשון רואים אנו שקיים הבדל בין התנהגות האחים להתנהגות האחיות. בעוד שמערכת היחסים בין האחים היא אלימה, כמו קין הקם על הבל אחיו והורגו, או עשו המבקש להרוג את יעקב, וכן האחים עם יוסף, הרי אצל האחיות לאה ורחל, לא זו בלבד שהן אינן פוגעות אחת בזולתה, אלא אדרבא, כל אחת מהן היתה מוכנה אפילו לוותר משלה לטובת אחותה.

הדבר מתחיל כאשר בא יעקב לביתו של לבן. באותה תקופה היו חייה של לאה קשים. יעקב העדיף את רחל, אהב אותה וציפה לשאת אותה לאשה. בשלב זה מתגלה גדלות רוחה של רחל, החוסכת מאחותה את הבושה אפילו במחיר ויתור על בחיר לבה, כמו שמתאר זאת לנו המדרש [פתיחתא לאיכ"ר כד]: "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן ניחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חילפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה".

נישואיה של לאה נכפתו על יעקב בעורמה. איך השפיע הדבר הזה על יחסו של יעקב ללאה לאחר הנישואין? על כך נחלקו המפרשים: לפי הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' יעקב שנא את לאה ככתוב: "וירא ה' כי שנואה לאה", וכדברי לאה: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי", ורק לאחר שנולדו ללאה ילדיה חל מהפך ביחסו של יעקב ללאה. יש המפרשים שיעקב מלכתחילה לא שנא את לאה, שהרי מפורש בכתוב: "ויאהב גם את רחל מלאה", כלומר שאהב את לאה אלא שאת רחל אהב יותר. וכמו שהביא החתם סופר בספרו "תורת משה" את פירושו של המג"א (המגן אברהם): שבאמת יעקב לא היה שונא את לאה, אלא החשש היה שיעקב עלול לשנוא את לאה על שכפתה עליו נישואין ברמאות, וההשגחה העליונה ביקשה למנוע את השנאה הזו, "ויפתח את רחמה", ולכך ציפתה גם לאה אחר לידת ראובן שאמרה: "עתה יאהבני אישי". אבל יחד עם זאת אין לאה מנצלת את יתרונה על רחל בהולדת הילדים, אלא בגדלות רוחה היא מוכנה לוותר על הילד השביעי שלה לטובת רחל, ובלבד שלא תפגע אחותה, כמו שמובא בגמרא [ברכות ס א]: "דנה לאה דין בעצמה, אמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה שלי וארבעה של בני השפחות הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, מיד נהפכה והייתה לבת, שנאמר: 'ותקרא את שמה דינה' שדנה דינה לעצמה".

הצטרפותה של לאה לבית יעקב באה לכאורה במקרה, אלא שאין הדבר כן. לאורך כל הדרך אנו רואים שההשגחה העליונה מסייעת להשתלבותה של לאה בבית יעקב, כמו הכתוב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה", וכמו שאומרת לאה: "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי". את ההשתדלות הזו של ההשגחה העליונה לשלב את לאה בבית יעקב ניתן להבין מפני תפקידה המיוחד של לאה, שנוסף לתפקידה להיות אשתו של יעקב, נפל בחלקה שדרכה יתגלה המשיח בישראל. אין זה סוד שמסלול התגלותו של המשיח מתחילתו ועד הסוף היה בדרך לא צפויה, החל מתחנתו הראשונה במעשה שתי בנות לוט, שמהן יצאו רות המואבייה ונעמה העמונית. אח"כ נשואי לאה ליעקב שהייתה התחנה השנייה שממנה נולד יהודה, וממנו תחנתו השלישית של המשיח היתה לידתו של פרץ מתמר, והרביעית לידת עובד מרות. המשותף לכל המקרים הללו, שהנשים הן שהיו היוזמות, ומעשיהן נעשו בלא ידיעת הבעלים ואף בניגוד לכוונתם.

(ויצא תשפ"ג)