סודה של נפש יהודי הומיה

עלינו לפתח כלים כיצד להתמודד ולהפוך את האתגרים המשתנים להזדמנות מעצימה, ממכשול לחישול 

השבת תציין תנועת בני עקיבא את 'שבת הארגון' שנושאה: "נפש יהודי הומיה". נושא שחשוב לעורר סביבו דיון אידאולוגי, חינוכי וציבורי. בעשור וחצי בהם הייתי חבר ב'הנהלה הארצית', הדגשתי שחשוב לחבר גם את ההורים לנושא 'חודש הארגון'. שלא יהיו רק המסיעים לסניף ל'לילות לבנים' ומהם, מכבסי הבגדים המוכתמים בגואש, או ה'מעודדים' בהופעות, אלא שותפים לדיון חינוכי ציבורי, עם ילדיהם, ובינם לבין עצמם.

לא בכדי התקבלו המילים "נפש יהודי הומיה" של המשורר נפתלי הרץ אימבר (במאה ה-19 למנ') להמנון התנועה הציונית, ואח"כ להמנון המדינה. הניסוח המקורי של הבית הראשון מחדד את משמעות מילותיו: "כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָה, וּלְפַּאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עֵינוֹ לְצִיוֹן צוֹפִיָה. עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵינוּ הַתִּקְוָה הַנוֹשָׁנָה, מִשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לָעִיר בָּהּ דָוִד חָנָה".

כל עוד בלב פועמת 'נפש יהודי הומיה' שמצפה וכוספת לשוב לארץ ישראל, לא תאבד תקוותנו להתגשמות חלום הדורות לשוב לארץ. המיית הנפש הפועמת בלבבות מעוררת, מדרבנת ומחוללת עשיה פלאית רבת תעצומות עד כדי מסירות נפש, שהופכת את ה'בלתי יאומן' לאפשרי. ואכן כך קרה כפי שנכתב במגילת העצמאות: "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה. ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך וכו'".

יש חשיבות אידאולוגית, חינוכית וציבורית להעלאת הנושא. מדינת ישראל היא 'מדינה יהודית' שקמה בזכות חלום הדורות והמיית הנפש היהודית שפיעמה בלבבות. זהו ייחודה וזוהי זכות קיומה. המיית הנפש היהודית היא יסוד הקמתה והיא הערובה לעתידה. הניסיונות לטשטש את זהותה הייחודית, ולהפכה ל'מדינת כל אזרחיה', כביכול, בשל התחשבות במיעוטים החיים בה, מסכנת את קיומה ועתידה. מדינת ישראל צריכה לדאוג לזכויות מיעוטים שבה, אולם אסור לה בשל כך לאבד את זהותה הלאומית היהודית.

במילים 'בלבבו שם פנימה נפש יהודי הומיה' מקופל סוד עמוק שאין דומה לו בעולם כולו. בלבב פנימה מקננת ופועמת נפש יהודי הומיה, ייחודית, סגולית, חדורת אמונה בריבונה. לאורך אלפי שנות קיומה נעשו מאמצים עצומים מצד עמים ותרבויות בכל העולם כדי לדכא את המייתה הייחודית. לגרום לה לאמץ את המיית הלבבות והתרבויות של העמים סביבה ולהתבולל. באמצעים תרבותיים, ובניסיונות כפיה והמרת דת. אולם היא שמרה אמונים להמיית נפשה. לא רצתה ולא יכלה לשנות את טבע המייתה הסגולית. את הטבע הסגולי הזה ירשנו מאבותינו ואמותינו, מאברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב רחל ולאה. הוא עובר בד.נ.א ובתורשה הנשמתית שלנו מדור לדור.

אין להסיק מכאן, שניתן להסתפק בעובדה שהיא מקננת בלבבות בצורה סגולית. יש לטפחה ולהעצימה כל העת, באמצעות לימוד וחינוך, ובאמצעות הרתמות לעשיה. בכל דור היא מאותגרת בצורות שונות ובעוצמות שונות. עלינו לפתח כלים כיצד להתמודד ולהפוך את האתגרים המשתנים להזדמנות מעצימה, ממכשול לחישול.

בחודש כסלו אנו מציינים את אחת התחנות המאתגרות ביותר בעברנו. הנצחון הגדול על הנסיון ההלניסטי לייוון את עם ישראל ולאבד את זהותו.

פרשתנו מתארת את האתגר המוסרי של יעקב ומשפחתו מול תרבות השקר והרשעות של בית לבן. לאחר עשרים שנה יעקב מסכם תקופה זו (במסר לעשיו): "עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (בראשית לב ה). רש"י מפרש שהיה עליו להתמודד גם עם האתגר הרוחני: "'גרת"י' בגימטריא תרי"ג! כלומר: 'עם לבן' הרשע 'גרתי' ותרי"ג מצוות שמרתי. ולא למדתי ממעשיו הרעים" (רש"י שם). בבית לבן התקיים פולחן אלילי ('התרפים', תנחומא ויצא יב, ורמב"ן שם לא לט), שהיה עלול לפגוע ברוחניותו של יעקב. יעקב הצליח לשמור על רוחניותו וזהותו באופן מלא. ההתמודדות עם האתגר אף העצים והעשיר את סגולתו הרוחנית היחודית ('שמונה קבצים', ב' פס' רפ).

(ויצא תשפ"ג)